חוק בדר-עופר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 86:
למשל, אם בדוגמה לעיל יחתמו מפלגות ג' וד' על הסכם עודפים ביניהן, המודד המשותף שלהן יהיה 9,867 קולות (296,000/30), והמנדט הנוסף יינתן למפלגה ג' שיש לה את המודד הגבוה מבין שתיהן. לאחר [[הבחירות לכנסת התשיעית]] טענה הרשימה הערבית המאוחדת נגד שיטה זאת ודרשה שהחלוקה הפנימית של המנדט העודף בינה לבין [[המערך]] ייעשה על סמך מספר הקולות העודפים, ולא לפי שיטת בדר עופר, אולם עמדתה לא נתקבלה.{{הערה|{{דבר||פניה לבג"ץ לגבי תוצאות הבחירות|1977/06/02|00213}}}}
 
הסכמי עודפים לפי שיטת חלוקת המנדטים הישנה היו יכולים לגרום גם לאובדן מנדט, כאשר העודפים של המפלגה שהספיקו למנדט נוסף הועברו לחתומה השנייה על ההסכם, שממילא הייתה מקבלת מנדט בגלל העודפים שהיו לה. בשיטת בדר-עופר, לעומת זאת, הסכם עודפים לא יכול לגרום לאובדן מנדט, מכיוון ש"מודד הרשימה" (המחיר למנדט) תמיד יוצא גדול יותר בחישוב משותף עבור שתי מפלגות מאשר עבור כל אחת מהן בנפרד. (זה נכון גם לאחר שאחת משתי המפלגות החתומות על הסכם העודפים כבר קיבלהמקבלת מנדט נוסף).
 
==הדגמת השימוש בשיטה לחלוקת המנדטים בבחירות 2019==