|
ואיחודתם עם תנועת [[גורדוניה]] בסוף 1940 הביא לסיום הקשר בין התנועות האחיות.
=== המכבי הצעיר בתקופת השואה ===
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, התחזקה פעילותן של התנועות הציוניות השונות במטרה להעלות את בני הנוער היהודים לארץ ישראל. לצורך ההתארגנות לעלייה לארץ ישראל ולשם חינוך הנערים לעבודות חקלאות, הוקמו חוות הכשרה חקלאיות שנועדו להכשיר את בני הנוער לעבודת האדמה ולחיים ביישובי ארץ ישראל.
אחת מחוות ההכשרה האלו הוקמה ב-1936 ליד העיירה ארנסדורף Ahrensdorf , לא הרחק מברלין, על ידי תנועת מכבי הצעיר. בחווה זו התרכזו בני נוער בגילאים 15-17 ומדריכיהם לעבודה חקלאית ולימודים. מטרת ההכשרה הייתה להכין אותם לחיים בקיבוץ. הנערים שעברו את גיל 18, חיפשו דרכים לעלות לארץ ישראל.
במשך היום עסקו הנערים והנערות בעבודות שונות, והלימודים נערכו אחרי הצהריים. במרכז הלימודים עמדו נושאים בעלי זיקה לציונות וליהדות, כמו היסטוריה יהודית, תנ"ך ועברית. בשעות הערב התקיימו שיחות, חוגים ופעילויות תרבות. על אף תנאי החיים הקשים והאוכל הצנוע, היו בני הנוער חדורי התלהבות ואמונה באידיאלים הציוניים כפי שהיו רוב חניכי תנועות הנוער בימים אלו באירופה. הם ניהלו חיי שיתוף והעובדה ששהו בחווה ללא בני המשפחה יצרה ביניהם זיקה וקשר עמוק, כשמדריכיהם מהווים עבורם הורים וחברים.
אחת המדריכות שעבדו בחווה בארנסדורף היתה אנליזה בורינסקי. אנליזה נולדה בשנת 1914, למשפחה שהייתה מנותקת מכל קשר ציוני או יהודי, אך הדחיקה הגוברת של יהודים ממוסדות החינוך הגרמנים חייבה אותה להשלים את השכלתה במסגרות יהודיות. היא הגיעה לארנסדורף כמדריכה של תנועת מכבי הצעיר בהיותה בת 23, לאחר שסיימה את מסלול לימודי החינוך בבית המדרש היהודי בברלין. אף שלא הייתה ציונית קודם לכן, למדה אנליזה על ארץ ישראל יחד עם חניכיה והחלה להזדהות לחלוטין עם מטרות ההכשרה.
עם פרוץ המלחמה בשנת 1939, החריפו תנאי החיים של הנערים בהכשרה ובשלב מסוים התחיל פיקוח ישיר של הגסטפו על החווה. למרות זאת המשיכו בני הנוער לחיות במעין בועה, כאשר הניהול העצמי וכל הפעילות המתרחשת בה נמשכות כפי שהיו. אנליזה בורינסקי נשארה בחוות ההכשרה בארנסדורף עד שהחווה נסגרה בשנת 1941.
בני הנוער ומדריכיהם הועברו למחנה בנוינדורף, שבו התרכזו קבוצות שונות של יהודים, שעבדו בעבודות קשות בפיקוח הגסטפו. אולם חברי ההכשרה של מכבי הצעיר המשיכו לנהל את חיי המשמעת שתבעו מעצמם כחניכי תנועת נוער, כפי שהיה בארנסדורף.
ברוח הפעילות הצופית של תנועות הנוער, היה לדגל 'מכבי הצעיר' תפקיד חשוב במערכת הטקסית של הפעילות החינוכית בחוות ההכשרה. כדרכו של דגל הוא סימל עבור בני הנוער תמצית של כל הערכים בהם האמינו.
בשנת 1943 הלך והחריף המצב בגרמניה. שמועות על אנשים שנעלמו ובהם חלק גדול מהורי החניכים בהכשרה, שגורשו לפולין או לבתי סוהר בגרמניה פשטו מדי יום. לאחר הרצח של אלפרד זלווגר, ראש 'מכבי הצעיר' בגרמניה, השתררה תחושה קשה, שהולך להתרחש משהו בלתי ידוע שיפריד את כל החניכים ומדריכיהם. למחנה החלו להגיע רשימות של חניכים מועדים לגירוש.
לבסוף הגיעה רשימה בה היו השמות של כל הנמצאים במקום. בערב האחרון של השהייה בנוינדורף נערך טקס בהשתתפות בני הנוער והמדריכים ודגל ההכשרה נגזר לשנים-עשר חלקים שחולקו בין מדריכי ההכשרה. הם התחייבו להפגש מחדש בארץ ישראל ולאחד את חלקי הדגל ליחידה אחת. מבין שנים עשר המדריכים, שרדו את השואה שלושה בלבד ומתוכם רק אנליזה בורינסקי הצליחה להביא את חלק הדגל שלה לארץ ישראל.
באמצע אפריל 1943, גורשו החניכים והמדריכים לבית כלא בברלין ומשם נשלחו לאושוויץ . רק מאוחר יותר נודע להם שגרושם היה חלק ממבצע גרוש גדול מאד של יהודי גרמניה שנועד להוות מתנת יום הולדת להיטלר. באושוויץ הופרדו בני הנוער למחנות שונים, אולם בגלל קשרי העבר ונחישות המדריכים , הם ניסו ואף הצליחו לקיים קשר ולהעביר ביניהם מידע אחד על השני. אנליזה שהיתה מחויבת לחניכותיה, ניסתה ככל יכולתה לדאוג להן ואפילו להכין להן מתנות קטנות בימי הולדת.
כל מהלך שהותה באושוויץ שמרה אנליזה על פיסת הדגל עליה הופקדה, למרות הקושי להחביא חפצים אישיים והחיפושים המתמידים:
"... הדבר היחיד, שהיה מותר לנו, להשאיר בשביל עצמנו, אלו היו הנעליים. זה היה דבר חשוב מאד. כי אני למשל בתוך הנעליים מתחת לסוליה – זה תכף תפסתי באותו הרגע, שהצטרכנו להתפשט, - שמתי את החלק של הדגל שלי, שהיה לי נורא חשוב, לשמור באיזה מקום בטוח. ושם זה נשאר די הרבה זמן ולפעמים, אחר כך היו , מה שקראו: "ויזוטאציות", ז.א איזה בדיקה יסודית מאוד של גופינו, אני העברתי את זה למקומות אחרים, כי ידעו אנשים בס.ס. כמובן, שאפשר להסתיר כל מיני דברים בתוך הנעליים."
הנערים והנערות חברי 'מכבי הצעיר' היו עצורים באושוויץ כמעט שנתיים, כשהם עובדים בעבודות פרך וחווים את עינויי הרעב, הקור וההשפלות שחוו אסירי המחנה. רבים מהם לא שרדו את המחנה ומצאו בו את מותם. אנליזה בורינסקי , יחד עם חניכותיה יצאו בצעדת המוות מאושוויץ בינואר שנת 1945. הן ברחו משיירת האסירות באזור לייפציג והגיעו לאזורי הכיבוש של הצבא האמריקאי.
אנליזה עלתה לארץ ישראל בשנת 1945 לקיבוץ מעיין צבי, ולאחר שנישאה נקראה אורה אלוני. עד מותה עסקה בחינוך.
חלקו המרכזי של הדגל הובא לארץ על ידי חנה וברכה – הנשים הישראליות שחזרו לארץ ב-1941 ומשך תקופה מסוימת הוא נשמר בארכיון תנועת מכבי צעיר. לא ברור מה קרה לו לאחר מכן. חלקה של אנליזה הוא היחיד מבין שנים עשר החלקים שחולקו למדריכים שהגיע לארץ. הוא נשמר בקיבוץ מעיין צבי עד אשר נמסר על ידי בנה של אורה אלוני למוזיאון יד ושם ב-2007.
חברי התנועה שהתאחדו בארץ הכינו דגל משוחזר, במקום זה שאבד ורקמו עליו את סימני החלוקה של הדגל המקורי. גם דגל זה נמסר למוזיאון יד ושם.
=== פלוגת המכבי בצבא הבריטי ===
| 