מנשייה (יפו) – הבדלי גרסאות

| תמונה =

[[קובץ:נווה שלום מנשיה.PNG|250px|ממוזער|שמאל|רחוב מנשיה במבט מצפון דרומה בגלויה של האחים אליהו מתחילת שנות ה-1920. הבתים לימין הרחוב ועד לקו החוף, מעלים מסי עירייה ליפו (רובע [[מנשייה (יפו)|מנשייה]]), הבתים לשמאל הרחוב מעלים מסי עירייה לתל אביב (נווה שלום), האוכלוסיות היהודית והערבית מעורבות זו בזו, ולכן מדובר ב'גבול על נייר' בעקבות סרטוט הגבול בין יפו לתל אביב על ידי הבריטים שנכנס לתוקפו ב-1923 ולא קיבל ביטוי פיזי עד פרוץ [[מלחמת העצמאות]]]]

'''מנשייה''' (ב[[ערבית]]:المنشية) היה רובע מעורב{{הערה|שם=גבולות של נייר|{{תיאוריה וביקורת|אור אלכסנדרוביץ'| גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום |גבולות-של-נייר-ההיסטוריה-המחוקה-של-שכו|41, קיץ 2013}}}} בצפונה של [[יפו]] שנהרס בחלקו ב[[מלחמת העצמאות]] ונהרס כמעט במלואו במהלך [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]].{{הערה|1=בסרט "קזבלן" משנת 1973 נראים בתי השכונה הגובלים עם הים}}. השטח בו התקיימה השכונה נקרא עד היום "מנשייה", ממוקם באזור שבין מרכז תל אביב ויפו ונמצאים בו [[מרכז עסקים ראשי]] מפותח באופן חלקי, [[פארק צ'ארלס קלור]] ומספר אתרים נוספים כגון תחנת האוטובוסים "כרמלית" ובית המלון דייוויד אינטרקונטיננטל.

בתקופת [[המנדט הבריטי]] התרחשו לעיתים תקריות בגבולות השכונה עם תל אביב. במהלך [[מלחמת העצמאות]] פעלו צלפים מגגות הבתים בשכונה, לרבות מצריח [[מסגד חסן בק]], על רחובות תל אביב וגרמו לאבדות רבות בנפש. לאור האיומים הרבים על תושביה היהודים של תל אביב ממנשייה החליט ארגון ה[[אצ"ל]] לכבוש את השכונה, ואכן השכונה [[התקפת האצ"ל על יפו|נכבשה על ידי האצ"ל]] אך בלחץ הבריטים נמסרה לכוחות "[[ההגנה]]" שהשלימו ב[[מבצע חמץ]] את כיבוש יפו בסוף אפריל [[1948]]. יפו נכנעה ב-[[13 במאי]] [[1948]] (בדיוק 24 שעות לפני [[הכרזת מדינת ישראל]]).

משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו בקרב דוברי העברית כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "[[נווה שלום]]" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית).{{הערה|[https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/karton שכונת פחים (חארת א-טאנק)], אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית}}. הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כ[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת [[הכשרת היישוב]] מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד [[מלחמת העצמאות]]. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות. {{הערה|אור אלכסנדרוביץ', '''[https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום],''' [[תאוריה ובקורת|תיאוריה וביקורת]], גיליון 41, קיץ 2013}}

*[[מיכאל יעקובסון]]: [https://michaelarch.wordpress.com/2017/05/10/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91סיבוב-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9Fבמלון-%D7%93%D7%9Fדן-%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%94פנורמה-%D7%AA%D7%9Cתל-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91אביב/ סיבוב במלון דן פנורמה תל אביב], באתר 'חלון אחורי', 10 במאי 2017