הטריומווירט הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
גלעד יוסף כהן (שיחה | תרומות) מ ←ועידת לוקה: הגהה |
מ הגהה |
||
שורה 23:
יתרה מכך, [[הצבא הרומי]] עבר רפורמה מקיפה בעת כהונתו של [[גאיוס מאריוס]] בתפקיד הקונסול ([[107 לפנה"ס]]). לפני הרפורמה, החיילים גיוסו מקרב אזרחים בעלי רכוש, ואחריה כל אחד יכול היה להתגייס לצבא ואף לקבל שכר עבור שירותו. השכר ב[[הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת|צבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת]] לא היה גבוה במיוחד והיה דומה לשכרו של פועל לא מקצועי. עיקר הממון שצברו החיילים הגיע לא משכר שקיבלו על שירותם, אלא משני מקורות אחרים: ביזה וקבלת קרקעות בתום השירות. את הקרקעות היו מקבלים בעזרת מצביאם שהיה דואג להם לאחר תום תקופת השירות.
[[לוקיוס קורנליוס סולה]] היה המצביא הראשון שעלה על רומא בראש חייליו ופתח במלחמת אזרחים עקובה מדם. התנהלותו הכוחנית, תוך רמיסת כל חוקי המשחק הפוליטי ברומא נתנו דוגמה לכל הבאים אחריו. סולה היה
הסנאט הורכב בתקופה זו בעיקר מהאופטימטים השמרנים{{הערה|Tatum p 191}} (היות שמרבית הפופולרים חוסלו בתקופתו של סולה) ניסה בכל מאודו לשמור על כוחו וחשש יותר מכל מעלייתו של מצביא חדש שיעלה בראש צבאו על רומא ויאחד את המוני העם בכוח הכריזמה האישית שלו.{{הערה|Tatum p 191}} על רקע זה התנגד בתוקף למצביאים בולטים דוגמת פומפיוס ששב ממסע מלחמה מוצלח במזרח.
למרות המאבק בין הפופולרים לאופטימאטים, לא מדובר במפלגות מוגדרות או אפילו קבוצות מובחנות באופן חד משמעי. הבחירות בפוליטיקה הרומית היו אישיות. יתרה מכך, חרף הניגוד בין הצדדים, גם האופטימאטים וגם הפופולרים השתייכו לאותו חוג חברתי. שני הצדדים הגיעו מהאריסטוקרטיה, אם כי מרבית האופטימאטים היו לרוב מקרב האריסטוקרטיה הוותיקה ואילו רבים מקרב הפופולרים היו חדשים בקבוצה החברתית הבכירה של רומא. לא רק ששני הצדדים הגיעו מאותה שכבה חברתית, גבולת הגזרה בין שני המחנות לא היו מוגדרים באופן
בעשור שקדם לכינון הטריומווירט הייתה הפוליטיקה הרומית שרויה במאבקים קשים. [[לוקיוס סרגיוס קטילינה]] (Lucius Sergius Catilina) נתפס ב[[קשר קטילינה|קשירת קשר]] (63 לפנה"ס) להפלת המשטר הרפובליקני וכינון שלטון יחיד ברומי. הקונסול קיקרו חשף את הקנוניה ועמד בראש המקטרגים שדרשו פעולה תקיפה נגד קטילינה. כתוצאה מחשיפת הקשר, הוציא קיקרו את קטילינה וחלק מהקושרים האחרים להורג ללא משפט.
שורה 40:
פומפיוס יכול היה לפנות אל המוני העם ולעורר מהומות, על בסיס האהדה הציבורית שזכה לה או גרוע מכך לעלות בראש חייליו על רומא עצמה ולכונן הסדר נוח, כפי שעשה [[לוקיוס קורנליוס סולה]] כ-20 שנים לפני כן. פומפיוס לא עשה את זה או את זה, אלא ביקש למצוא חלופה חוקית לפעולותיו.{{הערה|Erich S Gruen, p 87}}{{הערה|Robin Seagar p 75}}
פומפיוס קיווה להשיג זאת במהלך שנת 61 לפנה"ס. הקונסולים של השנה היו [[מרקוס ולריוס מסאלה ניגר]] (Marcus Valerius Messalla Niger) ו[[מרקוס פופיוס פיסו פרוגי קלפורנינאנוס|פיסו]] (Marcus Pupius Piso Frugi Calpurnianus), שהיה ה[[לגאטוס]] שלו והיה נאמן לו, אך דבר לא נעשה, בעיקר כי פיסו היה עסוק עם משפטו של [[פובליוס קלודיוס פולכר]]. פומפיוס ניסה בכל כוחו לתמוך בלגאטוס אחר, [[לוקיוס אפרניוס (קונסול)|לוקיוס אפרניוס]] (Lucius Afranius), אך אפרניוס היה פוליטיקאי כושל ואילו בן זוגו לקונסולט, [[קווינטוס קייקיליוס מטלוס קלר]] (Quintus Caecilius Metellus Celer) היה עוין לפומפיוס אחרי שפומפיוס התגרש מאשתו מוקיה טרטיה (Mucia Tertia), כיוון שזו בגדה בו בעת ששהה במזרח, ונישא מחדש לאחיינתו של קאטו הצעיר כדי להתקרב לאופטימאטים.
קאטו דחה אותו ובסוף פומפיוס קלקל את יחסיו עם משפחתה של מוקיה טרטיה ולא השיג דבר בתמורה. מורקיה טרטיה הייתה בת דודתו של קלר והוא נטר טינה לפומפיוס בגלל גירושיו מבת דודתו.
===מרקוס ליקיניוס קראסוס===
שורה 51:
קראסוס תמך לא רק בפוליטיקאים, אלא גם באנשי עסקים פרטיים. כך למשל תמך בפובליקנים שנשלחו לפרובנקיות המזרחיות אחרי סיום [[מלחמות מיתרידטס]]. אלה קיוו להתעשר, אך מצאו ארץ מדולדלת שחרבה במלחמות הרבות והתקשו לעמוד בתשלומים לאוצר הרומי. קראסוס ניסה לסייע להם בסנאט, אך נתקל בהתנגדות.
קראסוס אהב לעמוד מאחורי הקלעים וחיפש לעצמו שותף זוטר נאמן שהיה יכול לקדם את ענייניו השונים. קיסר היה פוליטיקאי רעב ונמרץ שהיה בתחילת הקריירה הפוליטית שלו, ולכן היה מועמד טוב מבחינתו של קראסוס. קראסוס אכן תמך בו במערכות בחירות קודמות וכעת הסכים להדק את שיתוף הפעולה ביניהם. כוחו הפוליטי הרב נבע מרשת הקשרים עם המוני פוליטיקאים שהוא יצר. אלה היו חייבים לו על תמיכתו בהם והוא ניצל תלות זו להנאתו.
===גאיוס יוליוס קיסר===
שורה 95:
קיסר לעומתם היה זקוק מאוד לבעלי ברית. הוא שקע במערכה ארוכה מאוד ב[[מלחמת גאליה|גאליה]] ואף על פי שקיבל מינוי לחמש שנים בשנת 59 במסגרת לקס ויטיניה, היה חשש מתמיד שישלח מצביא נוסף לאזור והפיקוד יחולק ביניהם או גרוע מכך המינוי לא יוארך וקיסר יאלץ לחזור לרומא בלי השלמת הכיבוש ופירות הניצחון יפלו בחקו של מצביא אחר, כמו שקרה ללוקולוס. מתנגדיו בסנאט עשו ככל שעלה בידם כדי לאשש את חששותיו של קיסר והוא חש שעליו לחזק את בריתו עם קראסוס ופומפיוס. ניסיון למנות אדם אחר לתפקיד מושל גאליה נעשה בשנת 56, כאשר שני הקונסולים של אותה שנה - [[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]] ו[[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] - ניסו למנות אדם אחר למושל גאליה טרנסאלפינה.{{הערה|John T. Ramsey, pp. 40-41}}
לחיזוק הברית
===הקונסולט של פומפיוס וקראסוס===
שורה 124:
נוטים לייחס לכינונו של הטריומווירט את זרעי החורבן של הרפובליקה הרומית. כך למשל [[גאיוס אסיניוס פוליו]] בחר לפתוח את החיבור שלו אודות חורבן הרפובליקה בשנת 60 לפנה"ס, היא שנת כינון הטריומווירט. יחד עם זאת, הדבר לא נובע מכוונות מכונני הטריומווירט. הטריומווירט לא היה מוסד רשמי של הרפובליקה הרומית (וזה בניגוד ל[[טריאומווירט השני]]) אלא ברית פוליטית זמנית (אמיקיטיה) בין חבריה, דבר שהיה מקובל בפוליטיקה בת הזמן. השלושה ביקשו לאחד את כוחותיהם כדי להתגבר ביחד על האופוזיציה שניצבה מולם.{{הערה|Erich S Gruen, p 90}}
יחד עם זאת, למרות העדר הכוונה, פעילות הטריומווירט אכן פגעה במרקם החיים הפוליטיים ברומא. קיסר ביקש תחילה להעביר את חוקיו בדרך המקובלת, עם ברכת הסנאט. משהדבר לא התאפשר, פנה להמוני העם. פעולותיו של קיסר, אשר נבעו בראש ובראשונה מהתנגדות האופטימטים, היו אחד הגורמים שפגעו ביציבות המשטר הרפובליקני ברומא.{{הערה|Erich S Gruen, p 91}}
== ראו גם ==
| |||