החזית העממית לשחרור פלסטין – הבדלי גרסאות

עד [[1968]] אימן הארגון כמה אלפי לוחמים, בין השאר בבסיס אימונים בעיר [[סלט (עיר)|סלט]] שב[[ירדן]]. סיוע כספי הגיע מ[[סוריה]], שם הקים הארגון את מפקדתו, ומ[[ברית המועצות]]. הארגון קיבל גם סיוע כספי ומשפטי מ[[פרנסואה ז'נו]], בנקאי שווייצרי תומך ה[[נאציזם]] שנהג לממן [[ארגוני טרור]] ערביים. עיתון בשם "אל-הדף" (בערבית: "המטרה") החל לצאת בעריכת דובר הארגון, [[ע'סאן כנפאני]]. בשנות ה-60 וה-70 התפרסם הארגון בעקבות סדרה של חטיפות מטוסים ותקיפות מטוסים, ובהן [[תקיפת מטוס אל על בציריך]] ב-[[18 בפברואר]] [[1969]].

 

 

בתחילת דרכה התנגדה החזית העממית לכל פתרון ל[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|סכסוך הישראלי-פלסטיני]] שיביא לשתי מדינות בין הים התיכון לירדן. החל משנת [[1971]] ניכר בארגון תהליך התמתנות, שהוביל לפרישה של בעלי הקו הניצי מהארגון. עם זאת, הארגון לא הסכים להכיר בישראל ופרש מ[[אש"ף]] לאחר קבלת "[[תוכנית השלבים של אש"ף|תוכנית השלבים]]" ביולי [[1974]], ועם נציגי ארגונים אחרים הקים את "[[חזית הסירוב]]". בשלהי שנות ה-80 חזר הארגון לשורות אש"ף. הארגון הצטרף ל[[ארגון השחרור הפלסטיני|אש"ף]] והיה השני בגודלו לאחר ה[[פת"ח]].