היינריך הימלר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא ברור לי |
|||
שורה 106:
בשנת [[1944]] היטלר החליט להעביר בהדרגתיות את הפיקוד מהצבא לאס אס. הימלר מונה למפקד קבוצת הצבאות "אובר ריין" אשר נלחמה מול כוחות הברית באזור אלזס - בניסיון לכבשו בחזרה על פי פקודת היטלר, למרות מיעוט הכוחות הגרמניים שם. יש הטוענים כי תפקידו היה בעיקר ייצוגי, אם כי באזור זה הגרמנים עסקו במדיניות "[[אדמה חרוכה]]" בהבעירם ובהשמידם חלקים ניכרים מהכפרים והעיירות באזור.{{הערה|1=[[אייזנהאואר]] כינה את הקרבות באזור אלזס "המפתח להצלחה במלחמה", הגרמנים ראו באזור שטח כבוש היסטורי, ניסו להחזירו במלחמת העולם הראשונה, וכבשוהו שוב בתחילת מלחמת העולם השנייה. הצרפתים ראו באזור "שטח מקודש", ויחידות מיוחדות צרפתיות הצטרפו ללוחמים הצרפתים במלחמתם נגד הגרמנים.}}
ב-[[12 בינואר]] [[1945]] [[הצבא האדום]] החל במתקפה אל תוך גרמניה עצמה. ראשי הצבא הגרמני, ובהם הגנרל [[היינץ גודריאן]], ראו צורך בהקמת [[קבוצת ארמיות]] שתוקצה להגנת המרווח בין הכוחות הגרמניים ב[[ויסלה]] לאלו שבנהר ה[[אודר]] התחתון, כלומר מערב פולין, מול הצבא האדום המתקדם. קבוצה זו, שנקראה [[קבוצת ארמיות ויסלה]], הוקמה בינואר 1945, ריכזה כוחות רבים ממקומות שונים ובשיאה מנתה 500,000 חיילים. ב-[[23 בינואר]] 1945 במסגרת ההחלטות על העברת הפיקוד בצבא לידי האס. אס., היטלר מינה את הימלר למפקד קבוצת הארמיות החדשה. הימלר היה חסר כל כישורים לפיקוד קרבי, אך קיבל עליו את המינוי. הוא הקיף עצמו במפקדים מן הוואפן אס־אס, והרחיק את קציני המטה הכללי שתכננו את המתקפה.
ב-[[18 במרץ]] 1945 לקה הימלר בשפעת ופרש ל[[מרפאה]], שם ביקר אותו הגנרל גודריאן וניסה לשכנע אותו לפרוש מן הפיקוד על קבוצת הארמיות. ביום שלאחר מכן מסר הימלר את הפיקוד לגנרל היינריצי. בביקור של היטלר במטה גודריאן, היטלר שינה לגנרל את התוכניות לגבי מתקפת הנגד שנועדה לקבוצה זו, (בשם [[מבצע מיפנה]] - בגרמנית ''Unternehmen Sonnenwende'') אך נכנע לאחר ויכוח סוער שכלל צרחות לכך שהפיקוד על המבצע יהיה של היינריצי ולא של הימלר. יש הטוענים שההכנה הלקויה תחת פיקודו של הימלר ומפקדי האס.אס. הייתה בעוכרי הפעולה, שהייתה יכולה להצליח מכיוון שהחיילים הסובייטים היו עייפים וחסרי ציוד, כלי הרכב והטנקים שחוקים לאחר שבועות של נסיעה, והיחידות מפוזרות לאורך קווי אספקה ארוכים.{{דרוש מקור}} חלק מחיילי הקבוצה נלחמו עד לכניעתה של גרמניה, אך רוב הניצולים היו בין הנכנעים לכוחות הברית.{{הערה|1=על פי תיעוד של משרד המלחמה הבריטי, וכן של הבי. בי. סי. לגבי הקרב על הַאלְבּ. יש לציין שלרבים מן החיילים הגרמנים, על פי עדויות רבות כתובות או מתועדות בסרטים, הייתה מוטיבציה להמשיך ולהילחם נגד הסובייטים גם עם תום המלחמה, בתופשם את הסובייטים כאויב משותף למערב ולהם.}}
| |||