ויקיפדיה

קרב ההר הלבן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 6:
 
== רקע ==
בתחילת המאה ה-17 רוב הנחלות הבוהמיות, אם כי תחת שלטון בעיקר [[הכנסייה הקתולית|הקתולית,]] האימפריה הרומית הקדושה, היה גדול [[נצרות פרוטסטנטית|הפרוטסטנטית]] אוכלוסיות, העניק זכויות והגנות ומאפשר להם דרגות שונות של דתיות לבין חירות פוליטית. ב-1617, כמו [[מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושהקובץ:Joseph_Heintz_d._Ä._003.jpg|ממוזער|שמאל|270px|הקיסר מתיאס]] שכב גוסס, בן דודו, פרדיננד &#x2014; - בעוז אדוק הרומית קתולית ממוצא את [[קונטרה-רפורמציה|הרפורמציהפרדיננד הנגדית]] &#x2014; היה בשם היורש שלו בתורהשני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ומלך של [[בוהמיה]]. זה הוביל עמוק תדהמה בקרב רבים בוהמי פרוטסטנטים, שחששו לא רק את ההפסד שלהם על חופש הדת, אלא גם של המסורתיות שלהם סמי-אוטונומיה, תחת אשר רבים של אחוזות היו נפרדים, בודדים חוקה המסדירה את היחסים שלהם עם האימפריה, שבו המלך נבחר על ידי מנהיגים מקומיים.<ref>Johnson, Lonnie. Central Europe enemies, neighbours, friends. New York: Oxford UP, 1996. Print.</ref>]]
עיקר עניינם של השליטים לבית הבסבורג היה בשימור עוצמתם ברחבי היבשת ובהגדלתה. מסיבה זו נכונו לעיתים לשתף פעולה עם הפרוטסטנטים, במה שרק העצים את המתיחות בין הפלגים השונים. [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|רודולף השני]], קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ויורשו [[מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|מתיאס]], לא החזיקו בזהות קתולית איתנה ולא לחמו בשמה, שכן ביקשו בעיקר להעצים את בסיס כוחו של בית הבסבורג. בנוסף, קיסרים אלה הצטיינו בסובלנותם, במה שאפשר התפשטותן של הדתות השונות והעצמת המתיחות הבין-דתית. שוודיה ודנמרק היו לותרניות בעיקרן.
 
המתיחות הבין-דתית הוסלמה לכלל מעשי אלימות בעיר הגרמנית [[דונאוורת]] (Donauwörth) בשנת [[1606]]. הרוב הלותרני מנע מהתושבים הקתולים לקיים תהלוכה בעיר והציתו בכך מהומות אלימות בין הפלגים. הדבר גרם לדוכס [[ממלכת בוואריה|בוואריה]], [[מקסימיליאן הראשון, הנסיך הבוחר מבוואריה|מקסימיליאן הראשון]] (1573-1651), להתערב לטובת הקתולים. לאחר ששככו מעשי האיבה בעיר, הקלוויניסטים ברחבי גרמניה (שהיו בשלב זה מיעוט זניח) חשו מאוימים מפני התעמרות קתולית, ולכן בחרו להתאגד ב[[חבר האיחוד האוונגלי]] תחת הנהגתו של פרידריך הרביעי (1583–1610), שליט הפאלטינט (Palatinate). מדינתו, אשר שכנה לאורך [[נהר הריין]], נמנתה עם הנסיכויות שאותן שאפה ספרד להשיג. צעד זה של הקלוויניסטים עורר תגובת נגד של הקתולים, אשר התאגדו ב[[הליגה הקתולית (גרמניה)|ליגה הקתולית]] (נוסדה בשנת [[1609]]) תחת הנהגתו של הדוכס מקסימיליאן הראשון.
פרדיננד (מי היה להיות [[פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|הקיסר פרדיננד השני]] הבאות של מתיאס מותו בשנת 1619) ראה הפרוטסטנטיות, כפי בניגוד לאימפריה, רציתי לכפות את עצמי אבסולוטי כלל על [[בוהמיה]] בזמן בכוח עידוד המרה האמונה הקתולית. הוא גם קיווה להשיב הכנסייה מאפיינים אשר נתפסו על ידי הפרוטסטנטים בתחילת [[הרפורמציה הפרוטסטנטית|הרפורמציה]] עשורים קודם לכן, ועל מנת לעשות משם עם ציבור הבוחרים - הגוף של נסיכים מי בחר את קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ומי שיש כוח גדול על הקיסרי מדיניות. [בספק ]
 
מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך [[בוהמיה]], מת בשנת [[1619]] מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד משטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר [[פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרדיננד השני]]. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי ה[[ישועים]], ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם. התנגדותם של תושבי בוהמיה למלכם החדש הייתה הניצוץ שחולל את מלחמת שלושים השנה, אותה ניתן לחלק לארבעה שלבים עיקריים: המרד הבוהמי, ההתערבות הדנית, ההתערבות השוודית וההתערבות הצרפתית.
במיוחד הרגיז פרוטסטנטים נתפסו הפרות של [[רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|הקיסר רודולף השני]]<nowiki/>של 1609 מכתב של הוד מעלתו, אשר הבטיח חופש דת בכל רחבי [[בוהמיה]].<ref>Helfferich, Tryntje. [[The Thirty Years War]]: A Documentary History. Indianapolis: Hackett Company, Inc., 2009. Print.</ref> במאי 1618, רוצה לשידור את תלונותיהם על זה ועל נושאים אחרים, קבוצת בוהמי אצילים נפגשו נציגי הקיסר באותה [[מצודת פראג|הטירה המלכותית בפראג]]; המפגש הסתיים עם שני נציגים שלהם הסופר נזרקים גבוהה החלון ונפצע קשה. האירוע הזה, המכונה השנייה. השלכה מחלון של פראג, עורר את המרד הבוהמי.<ref>Guthrie, William P. Battles of the Thirty Years War from White Mountain to Nordlingen, 1618–1635. Westport, CT: Greenwood, 2001. Print.</ref>
 
==המרד הבוהמי (1618-1625)==
בנובמבר 1619, בוחר הפלטינית [[פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ|פרדריק V]], שלא כמו רבים של המורדים היה קלוויניסט, נבחר מלך [[בוהמיה]] על ידי בוהמי ציבור הבוחרים.
במאי [[1618]] שלח פרדיננד השני נציגים קתוליים מטעמו לבירת [[בוהמיה]], [[פראג]], על מנת שיכשירו את הקרקע לקראת הגעתו וביסוס מלכותו. תושביה הקלוויניסטים של העיר השליכו את הנציגים בבוז מחלון [[טירת ראדצ'ני]], במה שנודע כ"[[השלכה מהחלון|ההשלכה מהחלון השנייה של פראג]]". השליחים ניצלו הודות לגל אשפה שהיה מתחת לחלון שממנו נזרקו, אך המסר היה ברור והביא לפריצתו של "המרד הבוהמי". העימות התפשט ברחבי בוהמיה רבתי, הכוללת את מדינות בוהמיה, [[שלזיה]], [[לוסאטיה]] ו[[מוראביה]], שטחים אשר סבלו בלאו הכי ממתיחות בין קתולים ופרוטסטנטים. האירועים זכו לתהודה רבה ברחבי היבשת, ומהומות בין-דתיות פרצו בערים ובממלכות נוספות. נראה כי לו הוגבל היקף המרד למזרח אירופה בלבד, מלחמת שלושים השנה הייתה מסתיימת כעבור שלושים חודשים לכל היותר. עם זאת, חולשתם של פרדיננד מזה והמורדים הבוהמיים מזה הביאה להתפשטות הלחימה גם לנסיכויות שבמערב גרמניה. פרדיננד נאלץ להזעיק את בן דודו, [[פליפה הרביעי, מלך ספרד]], כדי שיסייע לו לדכא את המרד.
 
[[קובץ:Gerard_van_Honthorst_006.jpg|ממוזער|שמאל|270px|[[פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ]] - מנהיג האיחוד הקלוויניסטי ו"מלך החורף של בוהמיה".]]
הבוהמים, אשר חיפשו נואשות אחר בני ברית שיילחמו לצידם כנגד הקיסר, גמרו אומר להצטרף ל[[חבר האיחוד האוונגלי]] בהנהגתו של הקלוויניסט [[פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ]] ובנו של [[פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ]], מייסד האיחוד. הבוהמים רמזו כי אם תאושר הצטרפותם לאיחוד וחסותו תיפרש עליהם, יוכתר פרידריך כמלך בוהמיה. הצעות דומות הוגשו לשליט [[דוכסות סבויה]], [[קרלו אמנואלה הראשון, דוכס סבויה|קרלו אמנואלה הראשון]] ולשליט [[סקסוניה]] ו[[טרנסילווניה]], גאבור בתלן. שליטיה ההבסבורגים של אוסטריה, אשר ריגלו אחר התכתובות היוצאות מפראג, חשפו כפילויות אלה ופגעו משמעותית במעמדה הבינלאומי של בוהמיה, במיוחד בחצר הסקסונית.
 
עם זאת, בראשית המרד נחלו הבוהמיים הצלחות, תוך שהם נעזרים בגורמים פרוטסטנטים שונים ברחבי אירופה. תמיכה רבת חשיבות הגיעה מאוסטריה העלית, אזור שבו בני האצולה היו לותרנים וקלוויניסטים בעיקרם (מצב זה ישתנה משמעותית בשנים הבאות). הפרוטסטנטים באוסטריה התחתית הצטרפו אף הם למרד ובשנת [[1619]] מנהיגם, [[היינריך מתיאס פון תורן]], צר על [[וינה]] עצמה. במזרח, נסיכה הפרוטסטנטי של טרנסילווניה, [[גאבור בתלן]], זכה לברכתו ולתמיכתו של ה[[סולטאן]] העות'מאני [[עות'מאן השני]] במסעו ל[[הונגריה]] הקתולית.
 
הקיסר פרדיננד מיהר לשגר צבא שיבלום את הבוהמים ואת בני בריתם מהשתלטות מוחלטת על ארצו. הרוזן בוקואה, בן בריתו של הקיסר ומפקד הצבא האוסטרי-קתולי, הביס את צבאות [[חבר האיחוד האוונגלי]] בפיקודו של הרוזן [[ארנסט פון מנספלד]] ב[[קרב סבלט (1619)|קרב סבלט]], אשר נערך ב-[[10 ביוני]] [[1619]]. הדבר פגע בקווי התקשורת והאספקה של הרוזן תורן עם פראג, והוא נאלץ לסגת מהמצור שהטיל על וינה. באותו קרב איבדו הפרוטסטנטים גם בת-ברית מרכזית, דוכסות סבויה, שהתנגדה זה זמן רב להתפשטות ההבסבורגית ושלחה סיוע כלכלי נדיב ואף כוחות צבא שישמשו כחילות מצב במצודות פרוטסטנטיות חשובות ב[[ריינלנד]].
 
למרות הכישלון בסבלט, צבאו של הרוזן תורן הוסיף להתקיים כצבא יעיל ומיומן, ואף מנספלד ארגן מחדש את צבאו בצפונה של בוהמיה. הנסיכויות המורדות של אוסטריה העלית והתחתית חתמו על ברית רשמית עם הבוהמים בתחילת אוגוסט, [[1619]], כאשר ב-[[22 באוגוסט]] הוכתר פרידריך החמישי כמלך בוהמיה, במקום הקיסר פרדיננד. בינתיים המשיכו הצבאות הטרנסילבניים להתקדם בהונגריה, ועד שנת [[1620]] סילקו את כל צבאות הקיסר משם.
 
[[קובץ:Tilly.jpg|ממוזער|שמאל|270px|גנרל [[יוהאן ט'סרקלס פון טילי]], מפקד צבאות הליגה הקתולית]]
ואולם, באותה שנה השתנו פני הדברים: הספרדים שלחו כוח עזר בפיקודו של [[אמברוסיו ספינולה]] כדי לתמוך בקיסר, בזמן שהשגריר הספרדי בווינה שכנע את סקסוניה הפרוטסטנטית לצאת נגד בוהמיה. הסקסונים פלשו לבוהמיה, כשהצבא הספרדי במערב מונע מכוחותיו של מנספלד לסייע לה. הספרדים אף ביקשו להשיג את תמיכתו של דוכס בוואריה ומנהיג הליגה הקתולית. תחת פיקודו של [[יוהאן ט'סרקלס פון טילי]], צבא הליגה הקתולית (שבשורותיו שרת, בין היתר, הפילוסוף [[רנה דקארט]] כמשקיף), פלש לאוסטריה העלית, בשעה שצבא הקיסר פלש לאוסטריה התחתית. הדבר ניטרל את הגורם הפרוטסטנטי-אוסטרי ממעגל הלחימה.
 
== הקרב ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/קרב_ההר_הלבן"