מבצרים צלבניים במזרח התיכון – הבדלי גרסאות

הצלבנים שיכללו את השימוש בקמרונות שהקיפו את חומות המבצר. האולמות נבנו כחלק ממערכת הביצורים, הקיפו אותה ושימשו לעיבוי החומות ו[[מקלט (מיגון)|מקלט]] למגינים כנגד הפגזות וירי בימי מלחמה, ולשימוש כמחסנים וחדרים בעיתות שלום. באופן זה צומצם שטח החצר הפנימית למינימום על מנת לספק הגנה מרבית לחיל המצב מבלי לפגוע בשגרת היום-יום{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories . Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 244}}.

 

אולמות מיוחדים הוכשרו כאולמות שינה עבור דרי המבצר. שינה באולמות איפשרה לחיל המצב להגיב במהירות לאזעקה, ובמקרה של מבצרים בחזקת המסדרים הצבאיים הייתה השינה המשותפת חלק מאורח החיים המשותף של האבירים, שנהגו על פי כללים הדומים לאלו שהדריכו מסדרי [[נזיר]]ים. אולמות שינה דומים לאולמות אחרים במבצר ומיקומם בדרך כלל מזוהה במידת האפשר על ידי [[היקש]]. במבצר עתלית היה אולם השינה, ככל הנראה, אולם גדול הממוקם בדרום המבצר. ממזרח לאולם זה היו ממוקמים כנראה אולם האוכל והמטבחים, אם כי זיהויים איננו ודאי. האולם הוא בן 3 ספינות משנה ומידותיו הן 27X53 מטרים. מדרגות הובילו ממנו אל פתח כנסיית המבצר. חוקי מסדר הטמפלרים שופכים מעט אור על השימוש שנעשה באולמות השינה במבצרי המסדרים הצבאיים. כל חבר במסדר קיבל [[מצעים]]: 2 [[מיטה|סדינים]], שק מלא בקש ששימש כ[[מזרן]], כרית ושמיכה. הנזירים-אחים היו חייבים לישון כשלעורם חולצה מכנסים, חגורה ונעליים. מי שישן בעירום היה צפוי לעונש.