רות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למקרא לישראל |
הרחבה |
||
שורה 7:
==מגילת רות==
{{הפניה לערך מורחב|מגילת רות}}
מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת [[אלימלך]] המיוחסת מ[[שבט יהודה]], שעקב ה[[בצורת]] וה[[רעב]] עוזבת את מולדתה והולכת לשדה [[מואב]], אחד מאויבי ישראל באותה תקופה. לאחר זמן מת אבי המשפחה אלימלך. ובניה של אותה משפחה, מחלון וכיליון, מתחתנים עם שתי מואביות, רות ו[[ערפה]]{{הערה|1=המדרש דורש את שמותם של הבנות: ערפה שהפכה עורף לחמותה, ורות שראתה בדברי חמותה. (רות רבה פרשה ב' פסקה ט'). במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר)}}, שעל פי [[חז"ל]] היו בנותיו או נכדותיו של [[עגלון מלך מואב]]{{הערה|1=ישנה מחלוקת בתלמוד ובמדרשים בעניין זה האם היו בנות או נכדות. "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות '''בת בנו''' של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב". בבלי, הוריות י' ע"ב. ועיינו עוד בבבלי, סנהדרין ק"ה ע"ב: "אמר רבי יוסי בר הונא: רות '''בתו''' של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב הייתה". ובסוטה מ"ז א'. לחישוב בעלי התוספות קיים מרחק של כמאתיים שנים בין אהוד לבועז, ולכן לתפיסתם רות הייתה צאצאית של עגלון בכמה דורות, ואת הביטוי "בת בנו" הם מבינים לא באופן מילולי. (בעלי התוספות בבלי, יבמות מ"ח ע"ב) }}. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים, ונותרות רק [[נעמי]], אם המשפחה, ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הבצורת בארץ ישראל פסקה, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה, כי אין לה דבר לתת להן. סביר להניח כי היא מתביישת בהן וחוששת לחזור אל החברה שלה ביחד עם נשים נוכריות, ולכן בשלב החזרה היא מבקשת להפרד מהן. לעומת עורפה שנשמעת לה וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי", ומתעקשת שרק המוות יפריד ביניהן ({{תנ"ך|רות|א|יז|קצר=כן}}). מדרש רות רבה מוסר כי נעמי ניסתה להניא את רות מלהתגייר בהסבר: "בתי, אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות"{{הערה|רות רבה ב' כ"ב.}}.
לאחר שהן חוזרות ל[[בית לחם]], הולכת רות ביוזמתה ובברכתה של חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים ([[מתנות עניים]]). ביום הליכתה אל השדה מושכת רות את תשומת לבו של בעל השדה, [[בעז]]. בעז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, כלת דודו אלימלך, ולפיכך מבקש ממנה שלא תלך לשדה אחר, אלא תלקט רק בשדהו, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד ולא להטריד אותה, ולאפשר לה לסעוד עמם ולחלוק איתה את מימם. הוא אף מזמין אותה להצטרף לארוחתם בשדה, ומפגין כלפיה יחס חם. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל ה[[גורן]] שם שוהה בעז בעת זמן זריית השעורים, ולשכב למרגלותיו במטרה לגרום לבעז לשאת אותה לאישה ({{תנ"ך|רות|ג|ד|קצר=כן}}). נראה כי נעמי מבקשת ממנה להשתמש לצורך כך ב"נשק" הפיתוי. אין זו מצוות [[ייבום וחליצה|ייבום]] במובן הפשוט של המילה, כיון שמצוות ייבום נוהגת אך ורק בנשיאת אשת האח המת שלא השאיר יורשים, אך זה קשור למנהג הייבום - נישואים בין אשת המת לקרוב משפחתה.
| |||