ויקיפדיה

מנשייה (יפו) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
סקריפט החלפות (תוכנת, לעיתים, מצויר), אחידות במיקום הערות שוליים
מ הגהה
שורה 15:
[[קובץ:Tel Aviv Mosque.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מסגד חסן בק]]]]
[[קובץ:Tel Aviv Etzel independence war museum.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בית גידי ([[מוזיאון האצ"ל בתש"ח]]) - בניין המגורים היחיד שנותר מהשכונה]]
'''מנשייה''' (ב[[ערבית]]: '''المنشية''') היה רובע מעורב{{הערה|שם=גבולות של נייר|{{תיאוריה וביקורת|אור אלכסנדרוביץ'| גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום |גבולות-של-נייר-ההיסטוריה-המחוקה-של-שכו|41, קיץ 2013}}}} בצפונה של [[יפו]] שנהרס בחלקו ב[[מלחמת העצמאות]] ונהרס כמעט במלואו במהלך [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]].{{הערה|1=בסרט "קזבלן" משנת 1973 נראים בתי השכונה הגובלים עם הים}} השטח בו התקיימה השכונה נקרא עד היום "מנשייה", ממוקם באזור שבין מרכז תל אביב ויפו ונמצאים בו [[מרכז עסקים ראשי]] מפותח באופן חלקי, [[פארק צ'ארלס קלור]] ומספר אתרים נוספים כגון תחנת האוטובוסים "כרמלית" ובית המלון דייוויד אינטרקונטיננטל.
 
למקור שמה של השכונה יש שתי גרסאות (על פי [[זאב וילנאי]]){{הערה|1= וילנאי זאב, מדריך תל אביב (1941), הוצאת אריאל מרס 1987 }}: האחת ששמה נגזר מהמילה ה[[ערבית]] '"נשה'" שמשמעותו בניין. הגרסה השנייה היא ששמה מתקשר למקום טיולים, מפני שהאתר עליו נבנתה שימש לפני כן כאתר טיולים ונופש לתושבי יפו.
 
משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב הפיזי העירוני שבצפון יפו, בקרב דוברי העברית, כ[[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]] יפו.
 
== היסטוריה ==
"מנשייה הוקמה בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-19]]"{{הערה|במאמרו של {{תיאוריה וביקורת|אור אלכסנדרוביץ'| גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום |גבולות-של-נייר-ההיסטוריה-המחוקה-של-שכו|41}}, הוא גורס כי הטענה כי ראשיתה של מנשייה בהתיישבות כפרית של מתיישבים מצרים משוללת בסיס היסטורי ונובעת, עד כמה שניתן לשפוט, מטעות סופר שנפלה בספרה המקיף של רות קרק על יפו, יפו: צמיחתה של עיר, 1917-1799. הספר ראה אור ב– 1984, ועל משפט אחד מתוכו הסתמכו כנראה, במישרין או בעקיפין, כל אלה שכתבו על מקורה של מנשייה בשני העשורים האחרונים. קרק כותבת שם: "לפי סקר ארץ–ישראל המערבית, היו סביב יפו ב–1881 מספר פרברים. מצפון לאורך החוף התרחבה המושבה המצרית לפרבר בנוי בקתות–טיט נמוכות, שנקרא סכנת אל–מנשיה והיה ברבות הימים לשכונה מוסלמית גדולה". קרק סמכה את הדברים על חיבור של הקרן לחקר ארץ ישראל Palestine Exploration Fund (משנת 1882 שסיכם חלק מממצאי הסקר הגאוגרפי שעשתה הקרן בארץ ישראל בשנות השבעים של המאה התשע–עשרה). אולם עיון בחיבור זה מגלה כי השם "סכּנת אל–מנשיה" כלל אינו מוזכר בו, ובמקומו מופיע השם "סכּנת אל–מוסרייה" - "שכונת המצרים" או "השכונה המצרית". במפתח שמות המקומות של הסקר צוין כי "סכּנת אל–מוסרייה" מכונה גם 'סכּנת א–רשיד'}} בצפון מערב יפו כאחיותיה עג'מי וג'בליה בדרום העיר ושכונת אלנוזהא במזרחה כתוצאה מהתפשטות יפו מחוץ לחומותיה הנהרסות והמתפוררות. מיקומה של השכונה על שפת הים, באזור שנמצא כיום ממערב ל[[שכונת שבזי]] ומדרום לשכונת [[כרם התימנים]] שהוקמו כעשר שנים אחריה.{{הערה|1= שביט, יעקב וביגר, גדעון, ההיסטוריה של תל אביב, אוניברסיטת תל אביב, 2001, עמ' 53}} מסגד השכונה, [[מסגד חסן בק|חסן בק]], נבנה מחומרי בנייה שהוחרמו מתל אביב במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]].
 
בשנת [[1891]] בנה השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשכונה את [[תחנת הרכבת יפו]] שחיברה, בין השאר, בין יפו לירושלים והייתה נקודת הקצה של [[מסילת הרכבת לירושלים]]. בשנת [[1898]] הוקמה על החוף במערב הרובע השכונה החרדית [[יפה נוף (יפו)|יפה נוף]] ובבית [[יעקב פסקל]], הקונסול האוסטרו-הונגרי, נחנך משכנו החדש של בית החולים היהודי היחיד באזור, [[שער ציון (בית חולים)|שער ציון]].
שורה 40:
ממנשייה נותרו שני מבנים: [[מסגד חסן בק]] והבניין בו ממוקם [[מוזיאון האצ"ל בתש"ח]] (בית גידי) בפארק צ'ארלס קלור. שכונת מנשייה הונצחה לפני שנהרסה במספר סרטים ישראליים, בהם "[[קזבלן (סרט)|קזבלן]]", "[[לופו]]", "ניני" ו"[[מלכת הכביש]]".
 
==מנשייה ונווה שלום - מרחב משותף זהות כפולה==
משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו, בקרב דוברי העברית, כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "[[נווה שלום]]" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית).{{הערה|[https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/karton שכונת פחים (חארת א-טאנק)], אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית}} הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כ[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת [[הכשרת היישוב]] מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד [[מלחמת העצמאות]]. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות.{{הערה|אור אלכסנדרוביץ', '''[https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום],''' [[תאוריה ובקורת|תיאוריה וביקורת]], גיליון 41, קיץ 2013}}
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מנשייה_(יפו)"