חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תוכן החוק: עריכה |
|||
שורה 37:
ב"חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם" נקבע, בין היתר, כי "למטרות אלה יהיה יד ושם מוסמך – (4) להעניק לבני העם היהודי שהושמדו ונפלו בימי השואה והמרי אזרחות־זכרון של מדינת ישראל, לאות היאספם אל עמם; (4א) להעניק לחסידי אומות העולם אזרחות־כבוד, ואם הלכו לעולמם – אזרחות־זכרון, של מדינת ישראל, לאות הוקרה על פועלם".
יד ושם פעל עם הקמתו למתן אזרחות זיכרון על ידי [[דף עד|דפי העד]]. שמו וכותרתו של טופס דף העד המקורי משנות החמישים היו "דף עד להענקת אזרחות זיכרון לחללי השואה". מטרתו הראשונה של דף העד, כפי שנוסחה עוד בשנת [[1950]], הייתה הענקת "אזרחות זיכרון" של מדינת ישראל לנספים. "דף עד זה הוא התעודה, שבהסתמך עליה תוענק אזרחות זיכרון של מדינת ישראל לקרבן הנרשם", צוין בגליונו הראשון של "ידיעות יד ושם". החותם על דף העד חתם, למעשה, על בקשה להעניק אזרחות זיכרון לנספה שהנציח.{{הערה|'''ידיעות יד ושם''' 1 (30.4.54), ע' 4; רוני שטאובר, '''הלקח לדור''', ע' 61.}}
רעיון "אזרחות הזיכרון" נכלל במטרותיו העיקריות של המפעל לאיסוף דפי העד וכחלק ממאפייניו הראשונים והראשוניים. באחד מנוסחיו הראשונים של דף העד נכתב, בסעיף שבא לאחר הסעיף שיועד למסירת פרטי הנספה: "אני מבקש/ת להעניק לנ"ל אזרחות זיכרון מטעם מדינת ישראל."{{הערה|'''ידיעות יד ושם''' 1 (30.4.54), ע' 5.}} דפים אלו נועדו לשמש "יסוד להענקת אזרחות הזכרון לקרבנות השואה". בנוסח דפי העד שהודפסו ב[[שנות החמישים]] לשם מילוי על ידי הציבור צוין: "תפקידו של יד-ושם הוא... להעניק לבני העם היהודי שהושמדו ונפלו בימי השואה והמרי אזרחות-זכרון של מדינת ישראל לאות היאספם אל עמם."{{הערה|לדוגמה, [https://yvng.yadvashem.org/nameDetails.html?language=he&itemId=2008072 דף עד שמולא בשנות החמישים], באתר יד ושם}} על יסוד דף זה ובקשת מוסר העדות אמורה הייתה מדינת ישראל להעניק אזרחות זכרון לקרבן שלזכרו הוקדש דף העד.{{הערה|'''ידיעות יד ושם''' 2 (29.7.54), ע' 1, 15.}}
הועלה חשש שאזרחות הזכרון תגרום "הסתבכויות משפטיות לא רצויות". הענקת אזרחות לנספה על ידי מדינה שטרם התקיימה בעת שנספה, היא פיקציה מבחינה משפטית. אם יהודי מקבל לאחר מותו בשואה אזרחות זכרון של מדינה שטרם התקיימה בעת הירצחו, האם אין הדבר הופך מדינה זו – ישראל - לאחראית על שאריו? האם אין בכך ויתור על זכויותיהם של הנספה ושאריו לפיצויים או להחזר רכוש, מצד מדינות המגורים או המדינות הרודפות? כמו כן, יהודים בדרום אמריקה – שם בוצעה התכנית הנסיונית הראשונה של מילוי דפי עד, וממנה הגיעו דפי העד הממולאים הראשונים ליד ושם, בשנת [[1954]] - חששו שאם ימלאו דפי עד על קרוביהם שנספו, הרי הם מסתכנים בכך שיחשדו בהם ב"נאמנות כפולה" – לישראל ולמדינת מגוריהם. יד ושם ניסה להפריך חששות אלה: נטען שרוב הקהל היהודי בדרום אמריקה "מתייחס ברצון רב לאזרחות סמלית זו". לגבי הסיבוך המשפטי של אזרחות כפולה, קבעו מומחים לחוק בינלאומי כי למרות ש"חוקה זו [חוק יד ושם] תהיה בעלת אופי היוצא מגדר הרגיל [...] גם המקרה [...] הנהו יוצא מגדר הרגיל. תהא זו משימה ללא תקדים בהחלט, של קביעת אות כבוד, זכרון וסולידריות לקרבנות אותו רצח, שגם הוא חסר תקדים."{{הערה|'''ידיעות יד ושם''' 1 (30.4.54), ע' 14.}}
| |||