הדסה פרלמן-קלוורי-רוזנבליט – הבדלי גרסאות

במהלך חייה עלתה לארץ-ישראל פעמיים. [[העלייה השנייה|עלייתה הראשונה]] הייתה בשנת [[1910]], בגיל 19, בטענה שברצונה לסעוד את סבה וסבתה שעלו ארצה בזקנתם במטרה למות ולהיקבר בארץ הקודש.{{הערה|שם=בן-ראובן,23|1=בן-ראובן, '''הדסה וחוט השני''', עמ' 23.}} הרגל זה היה מקובל מזה ארבעה דורות במשפחת אמה, והודות לו הסכים אביה שתגיע לפלשתינהלארץ ישראל.ם{{הערה|קלוורי הדסה, צפת (מאמר שפורסם בגרמנית בכתב העת der Jud, מרץ 1919), בתוך: בן-ראובן, '''הדסה וחוט השני''', עמ' 197.}} אולם הסיבה העיקרית, הנסתרת, הייתה תקוותה כי אהובה, אברהם-ארתור לוינהרץ, שאביה לא קיבלו בשל חילוניותו, יעלה אחריה; אך תקוותה נכזבה. בארץ התיישבה בבית סבה וסבתה ב[[צפת]]. אביה סירב שתעבוד, מתוך תפיסה שנשים לא צריכות לעבוד, ואסר עליה לעזוב את העיר. חייה בצפת היו קשים והיא סבלה מעוני ובדידות. המעבר מ[[אירופה]] ל[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] דמה עבורה למסע בזמן, מאה שנה לאחור.{{הערה|שם=בן-ראובן,23}}