זאב אנגלמאיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 38:
סגנונו האמנותי של אנגלמאיר הוא מחוספס והומוריסטי. הוא מפעיל מערכות מנוגדות כמו טקסט גבוה עם טקסט נמוך ומשיחת רעיונות נשגבים בחומרים זולים. הטקסט בעבודותיו הוא חלק מהאיור, ללא חנופה למוסכמות של אסתטיקה. [[אדם ברוך]] כתב עליו "משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמאיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם במחתרתית נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה. ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה אנגלמאיר מייצר אילוסטרציה המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידיאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה. כלומר מדבר בכמה טלפונים באותה שעה."{{הערה|1=[http://www.am-oved.co.il/htmls/product.aspx?c0=14207&bsp=13469 אדם ברוך-על אנגלמאיר ותערוכתו]- (פורסם ב"מעריב") באתר עם עובד }}
 
אנגלמאיר מרבה להשתמש ביצירותיו ב[[קולאז']]ים אותם הוא מרכיב מחלקי עיתונים, [[תחריט]]ים מהמאה שעברה, הדפסים[[הדפס]]ים הודיים, איור אמריקאי משנות ה-50 וכו'. איוריו משופעים באזכורים למין שמוצג בצורה הומוריסטית, בציטוטים מהתרבות הישראלית. בסגנון פראי ומעודן, אנרכיסטי ומתריס, נונסנס-שטותי.
אודות סגנונו האמנותי כתבה [[נעמי סימן טוב]] ב"העיר": "את החותם האישי שלו מזהים מיד ואפילו מרחוק. זהו סגנון מובהק, מובחן, חזק וחריף. בקו שחור עבה, בוטה ומהיר, הוא ממציא יצורים, יוצר סיטואציות חצופות והכל בהומור שופע, לא מתחנחן וללא פשרות."