נמל יפו – הבדלי גרסאות

עםב-24 הקמתבמאי מדינת1949, ישראל13 עברשנה הנמללאחר לניהולשנחסם על ידי ערביי יפו ל[[עלייה]] יהודית, שב נמל יפו ופתח שעריו, תחת הנהלה יהודית של [[חברה ממשלתית|החברה הממשלתית]] [[אוצר מפעלי ים]], בפני 260 עולים ראשונים מאירופה. עבודות הסבלות נותרו ושימשבידי כנמלהפועלים עזרהערבים.{{הערה|1={{ישראל היום|דיוויד סלע|נמל יפו נפתח לעלייה|659961|23 מאי 2019}}}}. ב-[[2 בנובמבר]] 1952 הועבר הנמל למעמד של יחידה עצמאית ב[[משרד התחבורה]]. לנמל העצמאי הועברו 380 עובדים של אוצר מפעלי ים ועליהם נוספו עוד כ-70 עובדים עד שנת 1957, מלבד עובדים יומיים. הנמל פעל כנמל פתוח ללא [[שובר גלים]] והופעל בעזרת דוברות ברזל וגוררות. בשנים 1952–1957 עברו בו כ-220 טון בשנה. אחד משימושיו העיקריים היה לייצוא פרי הדר{{הערה|{{דבר|אפרים דקל|נמל יפו בלבטיו|1958/12/17|00401}}}}.

מאזעם פתיחת [[נמל אשדוד]] בנובמבר [[1965]] הופסקה פעילותם של נמל יפו יחד עם [[נמל תל אביב]] כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. חלק מעובדיהם עקרו ל[[אשדוד]] כדי לעבוד בנמלה. מנהל הנמל האחרון היה [[אפרים דקל]], שהיה בתקופת היישוב מפקד ה[[ש"י]] במחוז תל אביב וממפקדי תנועת [[הבריחה]].