בדואים – הבדלי גרסאות

לעיתים משתמשים בכינוי זה גם כהתייחסות לקבוצות לא ערביות של נוודים, למשל ה[[בג'ה]], שרובם שוכנים במרחב שבין ה[[נילוס]] ו[[הים האדום]] ב[[סודאן]] והיתר ב[[אריתראה]] ובדרום [[המדבר המזרחי]] של [[מצרים]].

חלק חשוב מכלכלת הבדואים, ובעיקר הבדואים הנודדים, מבוסס על גידול [[גמל]]ים ו[[צאן]]. הגמל מסתפק במועט בתנאי ה[[מדבר]] הקשים, ומביא תועלת רבה לבדואים-, לא רק בשרותו אלא גם בתוצרתו: חלב, בשר, ושיער המכונה "ובר" המשמש ליצירת בגדים ו[[אוהל]]ים. כמו כן, גם את עורו של הגמל מנצלים הבדואים לנאדותליצירת נאדות מים, נעליםנעליים וסנדלים. הגמל משמש בעיקר במסעות ובנדודים, ועל אוכפו מעמיסים הבדואים את האוהלים, הכלים והמתקנים השונים בשעת הנדידה. בגלליו של הגמל עושים הבדואים שימוש - כחומר הסקה, לחימום וכחומר בעירה לבישולולבישול ארוחות והרתחת קפה.

אצל הבדואים הנודדים למחצה ממלא גידול ה[[צאן]] תפקיד רב חשיבות. ענף גידול הצאן הוא יסוד ומשען עיקרי. ה[[כבש]]ים משמשות לבשר ומחלבן מכינים [[גבינה]], לבן ו[[חמאה]]. מה[[צמר]]: מכינים הבדואים אריגים, שטיחים, בגדים, שמיכות, כרים ומזרנים. גם שערה של ה[[עז הבית|עז]] משמש את הבדואים לטוויתם ואריגתם של החלקים השונים במבנה האוהל, ומעורםומעורן מכינים כלי קיבול לנוזלים. בנוסף, בדואים רבים מגדלים [[סוס]]ים.

תמורות [[המאה ה-20]] והופעתן של [[מדינת לאום|מדינות לאום]] להן גבולות מגודרים וחוקי [[מכס]] שונים, הקשתההקשו על חיי הבדואים, אולם מאידך הביאה בדואים רבים לנצל את הכרת השטח ויכולת המעבר בשטחים בעלי עבירות נמוכה לשם הברחות. התופעה בולטת, למשל, ב[[גבול ישראל-מצרים|גבול בין ישראל למצרים]] בו מוברחים בני אדם, [[סמים]], חומרי חבלה, סיגריות ועוד.

מנהגים נוספים נובעים מהבדידות של הקבוצות השבטיות ובהןובהם [[הכנסת אורחים|הכנסת האורחים]] ובמנהג- במנהג הזה הבדואים מכבדים כל מי שנכנס בדבר מאכל כדי להפגין את כבודם.