ויליאם וורדסוורת' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת פרק על השראה והגהה בשירתו |
תיקון שם שירו של קולרידג' בהתאם לתרגומיו לעברית |
||
שורה 10:
וורדסוורת' התחיל את לימודיו בסיינט ג'ון קולג', [[קיימברידג']], בשנת [[1787]]. ב-[[1790]] ביקר ב[[צרפת]] המהפכנית ותמך בתנועה הרפובליקנית. שנה לאחר מכן סיים את לימודיו בקיימברידג'. בנובמבר יצא לסיור בצרפת, שכלל את [[הרי האלפים|האלפים]] ואת [[איטליה]]. הוא התאהב באישה צרפתייה, אנט ולון, וב-[[1792]] היא ילדה לו בת, קרוליין. בשל מחסור בכספים שב לבדו לאנגליה בשנה זו, אך תמך בוולון ובבתו כמיטב יכולתו לשאר חייו. "תקופת הטרור" בצרפת הפרידה אותו מהתנועה הרפובליקנית, והמלחמה בין צרפת לאיטליה מנעה ממנו לראות את אשתו ובתו למספר שנים.
וורדסוורת' פרסם לראשונה את שירתו בשנת [[1793]], באוספים "הליכה בין ערביים", ו"רישומים תיאוריים". הוא קיבל תמיכה של 900 לירות שטרלינג מרייזלי קלברט ב-[[1795]] כדי שיוכל להמשיך לכתוב. באותה השנה פגש את סמיואל טיילור קולרידג' ב[[סומרסט]]. שני המשוררים התיידדו במהירות. ב-[[1799]], וורדרסוורת' ואחותו, דורותי, עברו לסומרסט, למקום הקרוב לביתו של קולרידג' בנת'ר סטואי. יחדיו, וורדסוורת' וקולרידג' (עם תמיכה מדורותי) כתבו את "בלדות ליריות" (1798), יצירה חשובה בתנועה הרומנטית האנגלית. אחד משיריו המפורסמים ביותר של וורדוורסת', "[[מנזר טינטרן]]", פורסם ביצירה זו, יחד עם "שירת יורד הים
וורדסוורת', דורותי וקולרידג' נסעו ל[[גרמניה]]. בחורף [[1798]]–[[1799]], התגורר וורדסוורת' בגוסלר והחל לעבוד על יצירה אוטוביוגרפית שאחר כך הוכתרה בשם "ההקדמה". הוא ואחותו עברו חזרה לאנגליה, הפעם לגרסמיר באזור האגמים, בסמוך למשורר [[רוברט סוות'י]]{{אנ|Robert Southey}}. וורדסוורת', סוות'י וקולרידג' נודעו כ"משוררי האגמים".
שורה 56:
<small>יש להתייחס לרוב השירים הבאים כניסיונות. הם נכתבו בעיקר על מנת לוודא עד כמה שפת השיחה של המעמדות הבינוני והנמוך של החברה מתאימה לתכלית עונג שירי. קוראים המורגלים בצעקנות ובצירופי המלים הריקנים של כותבים מודרניים רבים, עלולים להיאבק ברגשות של מוזרות וגלמוניות: יבקשו שירה, ויאלצו לשאול לפי אלו כללי נימוס הניסיונות הללו ראויים לשמה. רצוי שקוראים כאלה, למענם, לא יתנו למלה שירה, מלה שמשמעותה שנויה במחלוקת, לעמוד בדרך לשביעות רצונם; אלא שבמהלך עיונם בספר ישאלו את עצמם אם הוא כולל תיאור טבעי של רגשות אנושיים, צביונות אנושיים, והתרחשויות אנושיות; ואם התשובה חיובית בהתאם למשאלות המחבר, אזי יסכימו להיות שבעי-רצון למרות האויב הנורא ביותר של הנאותינו, כללי החלטה מבוססים מראש. קוראים, ששיפוטם נעלה יותר, עשויים להסתייג מהסגנון של רבות מהיצירות; יש להניח ששורות ופסוקים רבים לא יהיו בדיוק לפי טעמם. אולי ייראה להם, שעל מנת להימנע מהחסרון השכיח של זמנו, המחבר לפעמים ירד נמוך מדי, עד שרבים מביטוייו מוכרים מדי וחסרי הדר. מסתבר שככל שהקורא בקיא יותר בכותבינו הבכירים, ובאלו אשר בזמנים המודרניים הצליחו ביותר לצייר רגשות והתנהגויות, כן תהיינה לו פחות תלונות מהסוג הזה.</small>
הספר "בלדות ליריות" נפתח בבלדה המפורסמת "שירת יורד הים
למרות שבתחילת דרכו "בלדות ליריות" משך את תשומת לבם של מעט מאד מבקרים, בהמשך היה לאבן-דרך חשובה בתולדות השירה האנגלית. ויליאם האזליט, אולי המבקר האנגלי המשפיע ביותר בתקופה הרומנטית, כשקרא לראשונה את השירים מצא בהם קצת נגיעות של אמת וטבע והשאר מובן מאליו, אולם התחושה של סגנון חדש ורוח חדש כבשה אותו, עד שהרגיש השפעה דומה לזו של אדמה רעננה, של משב-רוח המבשר את בוא האביב.
|