אמנון סטרשנוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מהערך של נאפסו. השופטים יכולים לפרוש מתי שהם רוצים. השאלה היא האם הם זכאים לפנסיה תגית: גרשיים שגויים |
אין תקציר עריכה תגית: גרשיים שגויים |
||
שורה 24:
סטרשנוב נולד ב[[פרדס חנה]] בן להנס וחווה עולי אירופה ולמד ב[[בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה]]. בשנים [[1964]]–[[1968]], למד ל[[תואר ראשון]] ב[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] במסגרת [[העתודה האקדמית]]. במהלך הלימודים, עשה [[קורס מ"כים]] וב[[מלחמת ששת הימים]] לחם בקרבות ב[[ירושלים]] במסגרת [[חטיבה 16]]. ב-1968 החל לשרת בפרקליטות הצבאית, כיהן כפרקליט צבאי ושימש כתובע [[פיקוד צפון]] וכשופט צבאי שם. בשנת 1976 הוא ניהל את התביעה נגד המחבל שנתפס מ[[הפיגוע במלון סבוי]]{{הערה|{{דבר||המחבל מסבוי מערער על עונש המוות|1976/12/30|00617}}.}}.
===בצה"ל===
בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] כיהן כתובע הצבאי הראשי. בשנים 1977-1980 שידר ב[[גלי צה"ל]] פינה, כתובע צבאי ראשי{{הערה|{{דבר||רדיו - גלי צה"ל|1977/06/17|06400}}{{ש}}{{דבר||רדיו - גלי צה"ל|1980/06/29|01112}}.}}. הוא השתתף בחקירת [[אסון הנ"ד]]{{הערה|{{דבר||5 עדויות הושמעו בהיפתח חקירת נסיבות אסון המסוק|1977/06/23|00301}}}} ניהל את התביעה במשפטו של האלוף [[מיכאל ברקאי]]{{הערה|{{מעריב||משפט האלוף ברקאי ייפתח ביום א'|1978/12/21|00402}}.}}, את משפט המחבלים מ[[פיגוע כביש החוף]] ואת התביעה נגד הנאשמים בפגיעה בחיילי צה"ל בעת ההתנגדות לפינוי גן הירק של [[נאות סיני]]{{הערה|{{דבר|דני צדקוני|נפתח משפט נאשמי גן הירק|1980/04/30|00302}}.}}. במהלך כהונתו, בתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] השתתף בקורס מתקדם לפרקליטים צבאיים בבית הספר למשפט צבאי של [[צבא ארצות הברית]] בו[[וירג'יניה]]. בשנת 1982 מונה לנשיא בתי המשפט הצבאיים ב[[יהודה ושומרון]]. בשנים [[1984]]–[[1986]] שירת כסגן הפרקליט הצבאי הראשי
ב-1986 מונה לפרקליט הצבאי הראשי{{הערה|{{מעריב||תא"ל אמנון נבו - פרקליט צבאי ראשי|1986/11/30|00212}}}}, תפקיד אותו מילא עד 1991. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, בעקבות פרסומים בתקשורת, בחן את האישומים ב[[פרשת עיזאת נאפסו]] והודיע לבית המשפט העליון שחוקרי השב"כ שיקרו ב[[משפט זוטא|משפט הזוטא]] ושטענותיו של נאפסו על העינויים בחקירתו נכונות בעיקרן.
במהלך כהונתו פרצה [[האינתיפאדה]] וסטרשנוב הורה לפתוח בחקירה בלא מעט מקרים בהם חיילים הואשמו בפגיעה שלא כדין בפלסטינים. במהלך שנת 1989 החליט שלא להעמיד לדין את אל"מ [[יהודה מאיר]] שעל פי הנטען הורה לשבור גפיים לעצורים פלסטיניים{{הערה|{{מעריב|עמנואל רוזן|הפרקליט הצבאי הראשי שוקל האם להעמיד לדין את אל"מ יהודה מאיר|1989/05/05|00200}}}}{{הערה|{{מעריב|אילן בכר|בג"ץ לצה"ל: מדוע לא יועמד אל"מ יהודה מאיר לדין צבאי|1989/07/17|00910}}}}. החלטתו זו נהפכה על ידי בג"ץ שקבע שהוא לקה בחוסר סבירות קיצונית{{הערה|{{מעריב|עמנואל רוזן|הפרקליט הצבאי הראשי שוקל צעדיו לאחר הבג"ץ|1989/12/25|00107}}}}.
בעקבות משפט גבעתי ב' בו הואשמו חיילים בהכאת פלסטינים עצורים וטענו שהפקודות הגיעו מהפיקוד הבכיר, הורה על פתיחה בחקירה נגד [[אפי איתם]]{{הערה|{{מעריב|עמנואל רוזן|מצ''ח פותחת בחקירה נגד אלוף משנה פיין|1990/10/17|00104}}}} ודרש מ[[יצחק מרדכי]] להגיב להאשמות שעלו נגדו{{הערה|{{מעריב|עמנואל רוזן|הפצ"ר זועם: מרדכי לא מגיב על ההאשמות נגדו|1991/01/13|00905}}}}. סטרשנוב ספג ביקורת רבה על שהוא פוגע בחיילי צה"ל הנאבקים בטרור. בעקבות הרצחו של [[צ'רלי שלוש]] ובמענה לביקורת שחיילים אינם יורים במקרי סכנת חיים מפחד שיועמדו לדין טען שהוא סגר עשרות תיקים של חיילים שעמדו בסכנת חיים פחותה מזו של שלוש{{הערה|{{מעריב||סטרשנוב: צרלי שלוש לא היה נשפט אם היה הורג את הרוצח מבקעה|1990/10/24|00407}}}}.
===לאחר פרישתו מצה"ל===
ביולי 1991 מונה סטרשנוב לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובשנת 2002 פרש ממנו. הוא שפט ב[[פרשת הדיסקונטאים|תיק הדיסקונטאים]] בו הטיל על הנאשמים המרכזים עונשי מאסר ממושכים וקנס כספי. ב-[[1992]] פסק במשפט של אב שהכה את בנו כי "ענישה גופנית מצד הורה כלפי ילדו, במטרה לחנכו, להנחיל לו הרגלי משמעת ולרסנו - כל עוד נעשית היא במידה הראויה, ביישוב הדעת ובתבונת אנוש - אינה פסולה מבחינה חינוכית ואינה אסורה מבחינה משפטית", פסיקה זו בוטלה בשנת 2000, על ידי שופטת [[בית המשפט העליון]] [[דורית ביניש]]{{הערה|{{הארץ|אמנון סטרשנוב|לא כל מכה היא עבירה|1.947494|22 בפברואר 2004}}}}.
|