הנריק איבסן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: לא פעיל |
|||
שורה 17:
בשנת [[1857]] הגיע ל[[אוסלו]], שם מצבו הכלכלי היה ירוד. הוא נישא ב-[[1859]] לסוזן, ובאותה שנה נולד בנם היחיד [[סיגורד איבסן]] (שהפך לימים לסופר, עורך דין ומדינאי, וכיהן כראש ממשלת נורווגיה בסטוקהולם בתקופת הפיצול של נורווגיה, בין השנים 1903–1905). מצבה הכלכלי של המשפחה היה רע, ובשנת [[1864]], מאוכזב מהחיים בנורווגיה, היגר ל[[איטליה]]. הוא לא שב למולדתו במשך 27 שנים, אך כשחזר כבר היה מחזאי בעל שם, גם אם שנוי במחלוקת.
מחזהו הבא, "[[ברנד (מחזה)|ברנד]]" ([[1865]]), הביא לו את ההכרה שחיפש, כמו גם הצלחה כלכלית; וכך גם מחזהו "[[פר גינט]]" ([[1867]]; תורגם לעברית בידי [[לאה גולדברג]], ומאוחר יותר על ידי [[איתמר אבן-זהר]] בשנת תשל"א (1971) [http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/hebrew/PeerGynt-TOKNIYA.pdf - "להצגה ב"הבימה"]{{קישור שבור|1.6.2019}} . תרגום זה נעשה מהמקור הנורווגי.).
עם ההצלחה החל להוסיף עוד ועוד מאמונותיו ומהביקורתיות שלו אל המחזות, וחקר את הצורה שכינה "דרמה של רעיונות". סדרת המחזות הבאה שלו נחשבת לעיתים קרובות ל"תור הזהב" בכתיבתו, אז היה בשיא כוחו והשפעתו, והפך לעין הסערה במחלוקת דרמטית ברחבי אירופה. בתקופה זו כתב את מחזותיו הידועים "[[בית בובות (מחזה)|בית הבובות]]" ([[1879]]), "[[רוחות (מחזה)|רוחות]]" ([[1881]]), "[[אויב העם (מחזה)|אויב העם]]" ([[1882]]), "[[ברווז הפרא]]" ([[1884]]) ו"[[הדה גבלר]]" ([[1890]]).
| |||