האימפריה הבריטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 195:
הכרזת המלחמה של בריטניה על [[גרמניה הנאצית]] ב[[ספטמבר]] [[1939]] כללה גם את מושבות הכתר הבריטי ואת הודו, אך לא חייבה את הדומיניונים. למרות זאת, קנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד הכריזו מלחמה על גרמניה מיד לאחר מכן, אך מדינת אירלנד החופשית החליטה להישאר נייטרלית במהלך המלחמה. לאחר [[המערכה על צרפת|נפילת צרפת]] ב-[[1940]], נותרו בריטניה והאימפריה שלה לבדן מול גרמניה, עד להצטרפות [[ברית המועצות]] למלחמה ב-[[1941]]. ראש ממשלת בריטניה, [[וינסטון צ'רצ'יל]] הצליח לשדל את [[נשיא ארצות הברית]], [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] לתת לבעלות הברית תמיכה צבאית, אך רוזוולט עוד לא היה מוכן לבקש מהקונגרס להכניס את מדינתו למלחמה. באוגוסט 1941, נפגשו צ'רצ'יל ורוזוולט לחתימת [[האמנה האטלנטית]].
 
בדצמבר 1941, פתחה יפן בשרשרת מתקפות מהירות על [[הקרב על מאלאיה|מאלאיה הבריטית]], על [[המתקפה על פרל הארבור|פרל הארבור]] ועל הונג קונג. יפן הפכה לכוח אימפריאלי יציב במזרח הרחוק מאז הביסה את סין ב[[מלחמת סין-יפן הראשונה]]. לאחר הניצחון חזו ביפן את [[מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי]], בהנהגתה של [[האימפריה היפנית]]. להתקפה היפנית על השטחים האמריקאים והבריטיים באוקיינוס השקט הייתה השפעה מיידית וארוכת טווח על האימפריה הבריטית. עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה הייתה האימפריה הבריטית בטוחה וניצחונה במלחמה היה מובטח, אך האופן בו נכנעה בריטניה ללא היסוס, שינה את מעמדה ואת יוקרתה ככח אימפריאלי. הנזק הגדול ביותר נגרם מ[[הקרב עלקרב סינגפור|נפילתה של סינגפור]], שלפני כן נודעה כמבצר בלתי חדיר. ההבנה כי בריטניה לא יכולה להגן על האימפריה שלה בשלמותה, גרמה לאוסטרליה ולניו זילנד, שאויימו בידי הכוחות היפניים עקב כך, לפתח קשרים חזקים עם ארצות הברית.
 
==דה-קולוניזציה והדרדרות (1945 - 1997)==