העיר העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת קישורים עודפים, הגהה |
|||
שורה 13:
|מפה=[[קובץ:Map of Jerusalem - the old city.png|300px]]
}}
'''העיר העתיקה''' ב[[ירושלים]] (ב[[ערבית]]: '''بلدة القدس القديمة''', נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור [[עיר עתיקה|העירוני העתיק]] של ירושלים. שטחה המוקף על ידי [[חומות ירושלים]] הוא כ-850 [[דונם]]
העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: [[הרובע המוסלמי]], [[הרובע היהודי]], [[הרובע הנוצרי]] ו[[הרובע הארמני]]. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. ב[[חומת ירושלים העות'מאנית|חומת העיר העתיקה]] שמונה שערים: [[שער יפו]], [[שער שכם]], [[שער ציון]], [[שער הרחמים]] (סגור), [[שער האריות]], [[שער הפרחים]], [[השער החדש]] ו[[שער האשפות]].
העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים הנמצאים בה, ובהם: [[הר הבית]], [[הכותל המערבי]] ו[[כנסיית הקבר]].
העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|בתקופה העות'מאנית]]. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה".{{הערה|יהושע בן-אריה, '''עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה''',
ב־[[1981]] הוכרז מתחם העיר העתיקה כ[[אתר מורשת עולמית]] על ידי [[אונסק"ו]].{{הערה|1=ברישומי
==היסטוריה==
שורה 27:
=== העת העתיקה ===
==== התקופה הכנענית ====
ב[[תקופת הברונזה]], בשנים 3500 - 2200 לפנה"ס הייתה ירושלים עיר פרזות. ב[[תקופת הברזל בארץ ישראל|תקופת הברזל]] התקיימה בה עיר בשליטת מלך.{{הערה|1= ראו: [http://www.hayadan.org.il/first-letter-from-jerusalem-1207109/ המכתב הראשון מירושלים: חוקרים מהאוניברסיטה העברית גילו את התעודה העתיקה ביותר שנכתבה בירושלים].}} והעיר מוזכרת ב[[מכתבי אל-עמארנה]] (מהשנים 1350-1400 לפנה"ס). ב[[המקרא|מקרא]] מוזכרת העיר בשמות אחדים, בין השאר בשם: '''יבוס'''.{{הערה|ראו: {{תנ"ך|שופטים|א|כא}}.}} העיר נכללת באזור ההיאחזות הישראלית ב[[המאה ה-12 לפנה"ס|מאה ה-12 לפנה"ס]].{{הערה|[[יוחנן אהרוני]], '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים, 1979,
==== תקופת בית ראשון ====
[[קובץ:Siloam script33.jpg|שמאל|ממוזער|200px|כתובת ניקבת השילוח]]
בתנ"ך מסופר על [[כיבוש ירושלים בידי דוד|כיבוש העיר על ידי דוד]] בסביבות שנת 1000 לפנה"ס, והפיכתה לבירת הממלכה בשליטתו.{{הערה|ראו: {{תנ"ך|שמואל ב|כג|יד}}
בשנת 701 לפנה"ס בא [[סנחריב]] מלך [[ממלכת אשור|אשור]] בראש צבאותיו לארץ ישראל, ותבע את כניעתה של ממלכת יהודה. כדי להגן על העיר, הקים המלך [[חזקיהו]] חומה שהרחיבה את גבולות העיר וכללה בה את "[[העיר העליונה]]" - הגבעה המערבית בין [[גיא בן הינום]] לבין [[הגיא המרכזי]]. חזקיהו דאג גם לאספקת מים ויזם חפירת [[נקבת השילוח|ניקבה]] שהעבירה את מי נחל [[גיחון|הגיחון]] שמחוץ לחומת העיר אל [[בריכת השילוח]] שבתוך חומות עיר. גייסות סנחריב עלו על ארץ ישראל וכבשו 46 ערים ביהודה; הם הטילו [[מצור]] על ירושלים, שתושביה זכו לעידודו של [[ישעיהו]] הנביא. אולם לפתע נסוג הצבא האשורי וחזר על עקבותיו.{{הערה|יוחנן אהרוני, '''אטלס כרטא לתקופת המקרא''', ירושלים, 1979,
בשנת 587 לפנה"ס יצאו גייסות [[נבוכדנצר השני]] לארץ ישראל, ושנה לאחר כך נפלה ממלכת יהודה בידי [[האימפריה הבבלית]]. הבבלים הרסו את בית המקדש והוציאו לגלות חלק מהאוכלוסייה היהודית.
שורה 108:
[[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|הכובשים הממלוכים]] תפסו את השלטון בארץ ישראל לאחר שהדפו ב[[קרב עין ג'אלות]] את הגייסות ה[[מונגולים]] שפשטו בארץ ישראל, ב-3 בספטמבר [[1260]]. השליט הממלוכי הראשון [[בייברס]] המשיך לרדוף את הצלבנים ולגרשם מארץ ישראל. בשנת [[1219]] נהרסו חומות [[העיר העתיקה]] ונותרה עיר פרזות (עד הכיבוש העות'מאני), מלבד מגדל דוד שבו ישב המושל הכללי שהופקד על הסדר הציבורי ועל גביית מיסים ולצדו ו[[חיל מצב]] ממלוכי; ואילו המושל הדתי, שלעזרתו גם כן עמד כוח חמוש, ישב במבנה סמוך להר הבית ו[[בית הספר אל עומריה (ירושלים)|אל עומריה]] ואחר כך ליד [[שער המשגיח]], וחלש על מבני הציבור בשימוש דתי ([[ווקף]]). העיר השתייכה למחוז [[עזה]] ולעיתים למחוז דמשק, ואחר כך נעשתה ל[[נפה (פרובינציה)|נפה]] עצמאית הכפופה לסולטאן.
לטעמם של השליטים הממלוכים לא הייתה לירושלים חשיבות כלכלית או אסטרטגית, אלא דתית. הם בנו עשרות מבני מרהיבים בעיר [[אדריכלות ממלוכית|וסגנונם]] ביטא את השאיפה האיסלאמית: "לעשות את ירושלים מרכז מוסלמי רב-לאומי לתפילה ולימודי דת".{{הערה|דוד קרויאנקר, '''אדריכלות בירושלים, הבנייה בעיר העתיקה''', ירושלים 1993,
בתמיכתם של השלטונות הממלוכים התקבצה בירושלים קהילה של מלומדי ה[[אסלאם]] אשר הפכו את העיר למרכז [[תאולוגיה|תאולוגי]] איסלאמי. הנוצרים האירופאים בירושלים סבלו לעיתים מיחס עוין של השלטונות; כך אירע עם בואם של הנזירים ה[[פרנציסקנים]] אל העיר, בשנת [[1334]], ומינוים כ"שומרי המקומות הקדושים בארץ הקודש" מאת האפיפיור היושב ב[[רומא]].
שורה 125:
האוכלוסייה הירושלמית התרחבה עקב ההשקעה העות'מאנית בתשתיות העיר; וגדלה מכ-5,000 נפש בעת הכיבוש העות'מאני, לכ-16,000 נפש בשנת [[1550]]. אולם ירידת עוצמתה של האימפריה העות'מאנית בתקופה מאוחרת יותר, הייתה מהסיבות להזנחתה של ירושלים; ובשלהי [[המאה ה-18]] התגוררו בעיר כ-10,000-9,000 תושבים. בראשית המאה, האוכלוסייה היהודית כללה [[מגורשי ספרד|ספרדים]] ובני קהילות [[יהדות צפון אפריקה|צפון אפריקה]] והמזרח התיכון. בשנת [[1700]] הגיעו לירושלים שיירת רבי [[יהודה החסיד (ירושלים)|יהודה החסיד]] [[יהדות אשכנז|מאשכנז]], אולם לא נקלטה בעיר.
מראשית המאה ה-19 התגברה השפעת המעצמות האירופאיות בארץ ישראל ובירושלים. ומלבד הצליינות הדתית, עלו אל העיר נוסעים ותיירים, חוקרים וארכאולוגים שחשפו את [[קשת רובינסון]] ו[[שער וורן]], ושליחי המעצמות שביקשו לתקוע בה יתד. רבים מהם פרסמו את רשמיהם על הנעשה בה בחיבורים מודפסים. ומאז מקובלת חלוקת העיר לארבעה רבעים: [[הרובע המוסלמי|המוסלמי]], [[הרובע היהודי|היהודי]], [[הרובע הנוצרי|הנוצרי]] ו[[הרובע הארמני|ארמני]], ולעיתים מציינים את [[שכונת המוגרבים]] כרובע נוסף.{{הערה|עד 1800 בקירוב, לא הייתה החלוקה לארבעת הרבעים מקובלת בספרות הנוסעים ומחקר העיר; ראו: יהושע בן-אריה, '''עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה''',
כלכלת העיר במאה ה-19, התבססה על תעשייה ומלאכה מוגבלת, [[שוק העיר העתיקה בירושלים|ובשוקי העיר העתיקה]] הוצגו מוצרים של תעשיות [[שמן]] ו[[סבון]] מסורתית, עיבוד כותנה ו[[אריגה]] ו[[צורף|צורפות]], שנמכרו למקומיים ולצליינים ותיירים.{{הערה|יהושע בן-אריה, '''עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה''',
בתקופת שלטונו של [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], קצין מצרי אשר שלט בארץ ישראל בשנים 1832{{כ}}-[[1840]], הונהגו רפורמות חוקתיות וכלכליות מודרניזטוריות אחדות, בין השאר בהסכמתו לשדרוג ה[[קפיטולציות]], שבמסגרתן יכלו נתיני מדינות זרות לחסות בצל הקונסולים שלהם שהוצבו בארץ ישראל. התקנות החדשות הקלו על התיישבותם של יהודים בעיר; הם הורשו להקים בתי כנסת חדשים ולתקן את הישנים והחרובים. תנועת התיירות והצליינות הנוצרית אל העיר התגברה; נבנתה בעיר כנסייה פרוטסטנטית ראשונה, ונפתחה בה לראשונה קונסוליה של [[הממלכה המאוחדת]] (ב-[[1839]]). הרפורמות של מוחמד עלי תמכו, למעשה, בחדירתן של המעצמות האירופאיות לארץ ישראל ולירושלים במיוחד; ובשל הנסיבות הפוליטיות הותירו אותן העות'מאניים על כנן, לאחר שהביסו את שלטונו של מוחמד עלי, ואף הרחיבו אותן, בהקלות חוקתיות לרכישת קרקעות ומגורים בארץ ישראל לנתינים זרים שאינם מוסלמים; בהם יהודים שבאו לירושלים כיחידים בערוב ימיהם, ובשיירות, כגון [[עליית תלמידי הגר"א]].
האוכלוסייה הירושלמית התרחבה והתגוונה בעקבות החדירה האירופית וההתפתחות הטכנולוגית. ולקראת שלהי המאה ה-19, הוקמו מבנים בכול השטחים הפנויים בין החומות לרוב בעשרות מבני ציבור יהודיים ונוצריים. לצדה של הבנייה הממסדית-השלטונית העות'מאנית, הוקמו מבני ציבור על ידי אירופאים נוצרים בני אומות אחדות: [[רוסי]]ם, [[איטלקי]]ם, [[גרמני]]ם ואחרים שבנו על פי האופייני בארצותיהם, כדי להדגיש את נוכחותם בעיר, ובשלל סגנונות אדריכליים: [[אדריכלות נאו-קלאסית|נאו-קלאסי]], נאו-ביזנטי, [[אדריכלות נאו-גותית|נאו-גותי]], אשר לתכנונם העדכני לתקופתם הועסקו אדריכלים "ידועי שם בארצותיהם".{{הערה|דוד קרויאנקר, '''אדריכלות בירושלים, הבנייה בעיר העתיקה''', ירושלים 1993,
{| align="left" class="wikitable" border="2" cellpadding="5"
! colspan="6" style="text-align: center;"|'''צמיחת אוכלוסיית ירושלים במאה ה-18{{ש}} ובתחילת המאה ה-20''' (נתונים אומדניים)<small>{{הערה|על פי יהושע בן-אריה, מבוא, '''אמנות ואומנות''',
|-
! שנה !! יהודים !! מוסלמים !! נוצרים !! לא יהודים !! סך הכול
שורה 152:
| 1890 || 25,000 || 9,000 || 8,000 || 17,000 || 42,000
|-
| 1900 || 35,000{{הערה|מהם 19,000 התגוררו בעיר העתיקה
|-
| 1910 || 45,000 || 12,000 || 13,000 || 25,000 || 70,000
שורה 164:
בשל הצפיפות הרבה החלה [[היציאה מהחומות|היציאה מהעיר העתיקה]] בקרב כול הקהילות בעיר העתיקה שבין החומות. שכונות חדשות נבנו מחוץ לגבולות העיר העתיקה, לצדיה: הצפוני, המערבי והדרומי. הנוצרים החלו לבנות מחוץ לחומה בשנת 1850; שכונתם הראשונה של היהודים [[משכנות שאננים]], נבנתה בשנת 1860. השכונות החדשות נקראו "העיר החדשה" והן מהוות כיום את רוב שטחה המוניציפלי של העיר. עם התבססות ההתיישבות מחוץ לחומות, החלו לכנות את חלקה הישן של העיר שבין החומות "העיר העתיקה".
[[מסע וילהלם השני לארץ ישראל|מסעו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל]] וביקורו בעיר, בשנת 1898, היה אירוע רב רושם, שלכבוד כניסתו אליה נהרס חלק מהחומה בסמוך לשער יפו; ובמקביל באותם ימים נערך ביקורו בירושלים של המנהיג [[ציונות|הציוני]] [[בנימין זאב הרצל]], שבעקבותיו הכין תוכנית לשיקומה המודרני של העיר העתיקה.{{הערה|על תוכנית הרצל, ראו: יהושע בן-אריה, '''עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה''',
בקיץ 1914, פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]], שבה השתתפה האימפריה העות'מאנית לצד [[גרמניה]] ו[[הקיסרות האוסטרו-הונגרית]]. תושבי ירושלים סבלו בתקופת המלחמה מרעב, מחלות וגירושים; אוכלוסיית הקהילות הצטמצמה; וחלק ממנה [[הזנות בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה|עסק בזנות]] לפרנסתו. התאוששותה באה רק כשנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, ובעקבות סיוע רב שהגיע מחוץ לארץ, בסביבות [[1920]].
שורה 176:
[[המרד הערבי הגדול|מאורעות הדמים בשנים 1936–1939]], גרמה ליציאתם של התושבים היהודים מרובעי העיר העתיקה, מלבד הרובע היהודי.
ב[[מלחמת העצמאות]] ([[1948]]) תפס [[הליגיון הערבי]] את עיר העתיקה והשכונות המזרחיות של ירושלים. ברובע היהודי נותרו יהודים תושביו, וכוחות הגנה מצומצמים: אנשי [[ההגנה]] ו[[אצ"ל]]. ניסיון [[חטיבת הראל]]-[[פלמ"ח]] לפרוץ אל רובע ב-[[19 במאי]] 1948 דרך [[שער ציון]] לא צלח.{{הערה|צביקה דרור, '''הראל, חטיבת פלמ"ח-הראל במערכה על ירושלים תש"ח''', תל אביב 2005,
וב-[[28 במאי]] נפל הרובע היהודי בידי כוחות הלגיון הערבי, והלוחמים עם חלק מהתושבים נלקחו ב[[שבי]], ושוחררו לאחר חודשים אחדים אל מדינת ישראל.
שורה 182:
הירדנים שלטו בעיר העתיקה במשך 19 שנה. הם היו האחראים לניהול המקומות הקדושים בעיר, בין היתר, על מתחם הר-הבית, ובו [[מסגד אל-אקצה]] ו[[כיפת הסלע]]. באותה תקופה המשיכו להגיע תיירים מכל רחבי העולם לביקור בעיר.
[[הרובע היהודי]] בעיר העתיקה נהרס כליל על ידי [[הליגיון הערבי]] ותושבים מקומיים בזמן [[מלחמת העצמאות]] והפך לאזור חרב ומוזנח. [[בית הכנסת החורבה]], שהיה אחד המבנים הגבוהים והמרשימים בעיר העתיקה ו[[בית הכנסת תפארת ישראל]] נחרבו. [[ממלכת ירדן|השלטון הירדני]] מנע מיהודים או ישראלים להתגורר או לבקר בעיר העתיקה. עד 1967, קיים [[משרד הדתות]] טקס התייחדות עם העיר העתיקה ביום נפילת הרובע היהודי.{{הערה|{{דבר||עצרת התיחדות עם ירושלים העתיקה|1959/05/28|00222}}
==== התקופה הישראלית ====
שורה 195:
השלטונות הישראליים ו[[עיריית ירושלים]] עורכים מעת לעת שיפוץ נרחב בתשתית אספקת המים והביוב ובריצוף ושילוט הרחובות בעיר העתיקה, בשימור החומה והשערים וב[[מנהרות הכותל]], מאז שנות השמונים של המאה ה-20. לרחוב המוביל מ[[שער יפו]] אל [[הכותל המערבי]] בשם: '''רחוב הבירה''' (רחוב עיר הבירה) ובמהלך שנות כהונתו של [[טדי קולק]] שונה השם ל'''רחוב דוד'''. ברחובות הראשיים מתנהל מסחר במזכרות, דברי [[טקסטיל]] וכלי נוי, המיועדים בעיקר לתיירים ועולי רגל מארצות העולם.
בשנת [[2004]] התגוררו בעיר העתיקה כ-35,000 אלף תושבים, מתוכם כ-3,100 תושבים יהודים.{{הערה|1= ראו: ב [http://www.jiis.org.il/content.asp?pressMessageID=5 אתר [[מכון ירושלים לחקר ישראל]]
==גלריה==
שורה 212:
== לקריאה נוספת ==
;
*
*
*
*
*
*
;
*
*
*
*
*
;
*
*
;
*
*
*
;
*
*
*
*
*
*
;
*
*
;
*
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Old City (Jerusalem)|ויקימסע=העיר העתיקה
|שם ויקישיתוף=העיר העתיקה}}
{{פורטל|'''לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא ירושלים והעיר העתיקה, ראו [[פורטל:ירושלים|פורטל ירושלים]]'''
*
*
*
*
*
*
*
*
**
**
**
**
**
*
*
*
== הערות שוליים ==
|