קרב סולטאן יעקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 60:
מפקד הגדוד התייעץ עם קציניו, ובלשון סגן מפקד הגדוד, הגיע למסקנה כי יש שלוש אפשרויות: "להילחם עד הכדור האחרון, להיכנע, או לנסות לעוף אחורה". קצין המבצעים של הגדוד דיווח ל[[אוגדה]] בזו הלשון את מצבו ואת החלטת מפקד הגדוד לנסות לחלץ לאחור בחסות הארטילריה. סמוך לשעת תחילת הנסיגה נפגע [[טנק דחפור]] של צה"ל, וניסיון של אנשי הגדוד הנצור לפוצץ אותו נכשל.{{הערה|שם=שולל 220|[[זאב שיף]] ו[[אהוד יערי]], "מלחמת שולל", [[הוצאת שוקן]], 1984, עמ' 222-220}} בשעה 08:45 ניתן האות וכל הכלים הישראלים הנצורים פתחו בנסיעה מהירה דרומה תוך שה[[ארטילריה]] של צה"ל הנחיתה הרעשה כבדה על המתחם כולו,{{הערה|שם=שולל 220}} במהלכה קרוב למאתיים קנים יצרו "ארגז אש" באורך כ-4 קילומטרים וירו כ-8,000 פגזים במשך 20 דקות הנסיגה.{{הערה|אלישיב שמשי, '''נוע כבר לכל הרוחות !''' [[מודן הוצאה לאור]], ו[[מערכות]], עמ' 160}} בשעה 09:06 הודיע מפקד הגדוד בקשר "אני בחוץ". מתוך כ-20 כלים של הכוח הנצור שהחלו בנסיגה (טנקים ונגמ"שים), כ-10 יצאו ללא פגע בעוד ש-10 כלים נפגעו במסע הנסיגה ברמות חומרה שונות. במהלך מסע הנסיגה נהרגו ארבעה לוחמי צה"ל ושישה נפצעו. כמו כן, אנשי הטנק של חזי שי, שסטה מהכוח הנסוג ונותר בשטח הסורי, הוכרזו כנעדרים (חזי שי ואריק ליברמן הוחזרו מאוחר יותר בחילופי שבויים, זכריה באומל הוגדר כנעדר במשך כ-37 שנים אולם גופתו הוחזרה לישראל ב-[[2019]], ואילו גורלו של צבי פלדמן לא נודע עד היום), וכן מהטנק של זוהר ליפשיץ שנפגע הוכרזו כנעדרים מפקד הטנק זוהר ליפשיץ (שגופתו הוחזרה מאוחר יותר על ידי הסורים), והתותחן יהודה כץ.{{הערה|שם=שולל 220}}
=== התותחנים בקרב סולטן יעקוב ===
בגדוד 362 שהסתבך בקרב סולטן יעקוב, היו משובצים שני קציני תותחנים שתפקידם היה להפעיל אש ארטילרית לטובת הגדוד במקרה הצורך. אולם, זמן קצר לאחר תחילת הקרב, נותק הקשר בין המג"ד אפרון לבינם והגדוד נותר ללא סיוע ארטילרי מסודר. מפקדי הפלוגות החלו להעביר בקשות לסיוע לקצין הסיוע החטיבתי רס"ן עמוס פיק. כבר בשעה 02:00 מבין מפקד קצין הסיוע של אוגדה 90, אל"מ אהוד בכר שהגדוד במצוקה והפנה לטובתו את כל גדודי אגד ארטילרי התבור (במקור ההקצאה היתה של גדוד תותחנים אחד לכל החטיבה). (תותחנים בשל"ג: סיפור מלחמה, עמ' 191)
בשלב מוקדם של הקרב דיווח מפקד אגד התבור למפקד הסיוע של הגיס, תא"ל [[אריה מזרחי]] (שכיהן גם כקתמ"ר) על הבעיה של גדוד 362. מזרחי החל לאסוף את כל גדוד הארטילריה של הגיס, בסך הכל שלושה אגדים, לטובת סיוע לגדוד. הדבר חייב דילוג של הגדודים כדי לקצר טווח אל סולטן יעקוב (עמ' 193). מזרחי הפעיל את כל כובד משקלו כדי להפנות גדודים לצורך משימת החילוץ לדבריו הוא אמר לאחד ממפקדי האגדים שהתנגד "שכדאי לו לפחד ממני יותר מאשר ממפקד האוגדה" (עמ' 196).
קצין הסיוע החטיבתי פיק הפעיל במהלך הלילה בכמה מקרים אש על הטנקים כדי לפגוע בחיילי קומנדו סורי שניסו לטפס עליהם (עמ' 191). כאשר מח"ט 399 שחר החליט להתקרב לגדוד 362, החליט פיק לסגת וניתק את הקשר עם הגדוד ועם האוגדה (עמ' 198).
לאחר שבכר הבין שפיק אינו עונה לו הוא פנה בקשר ישירות למג"ד 362, אולם, המג"ד היה עסוק בניהול הקרב ולא השיב. בשלב מסוים החליט הקמ"ן של גדוד 362, עירון בן פורת לענות לבכר ומאותו רגע החל לתפקד כקש"א של הגדוד. בן פורת תיאר בשפה חופשית לבכר את המטרות, בכר וצוותו הפכו את התיאור למטרות תותחנים והעבירו אותן לגדודים (עמ' 199-200). בכר סיפר כי לקראת אור ראשון אמר לו המג"ד אפרון "הלחץ יורד, אל תעזוב אותי" (עמ' 235).
במהלך הלילה החליט מפקד הגיס על העברת גדוד 362 עם חטיבה 399 מאוגדה 90 לאוגדה 880. מזרחי ששמע את הפקודה בקשר הבין שלא ניתן לבצע את ההעברה תוך כדי הקרב. "באותו רגע זה לא הזיז לי... גדוד נמצא במצוקה, ולא זה הרגע לבצע שינוי כפיפות בתחום הפעלת האש... החלטתי שבכר, מפקד הסיוע של אוגדה 90 שכביכול כבר לא היתה אחראית לגזרה, ימשיך לבצע את ריכוז האש לחילוץ" (עמ' 202).
בבוקר הוחלט לחלץ את הגדוד בחסות חיפוי ארטילרי כבד. בכר כיוון את התותחים לירות למרחק של 150-200 מטר מהכביש ויצר מסדרון ארוך של אש ועשן לחיפוי (עמ' 235). בשלב מסוים נתן המג"ד אפרון את הפקודה וכל הטנקים התקינים התחילו בנסיעה מהירה על הכביש דרומה (עמ' 221). לפקודת תא"ל גיורא לב מאו"ג 90 (עמ' 223) הפעיל בכר 120 תותחים במקביל (עמ' 235). במקביל פנה אפרון לבכר בשעה 08:50 "להוריד עכשיו! להוריד עכשיו אש לכל הכיוונים, עבור!" (עמ' 227).
קמב"ץ 362 עמי זגגי תיאר כך את התנועה מהעמק: "הארטילריה ירתה משני הצדדים. נזכרתי באיור מספר שהיה בבית של ההורים, בו רואים את בני ישראל בקריעת ים סוף, עוברים בחרבה. ככה הרגשתי באותם רגעים של החילוץ באש. אש ועשן. תחושה מדהימה. מרגשת ממש" (עמ' 230).
=== לחימת חטיבה 645 מול הסורים ===
| |||