ויליאם וורדסוורת' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקוני לשון ונוסח בפסקה הראשונה |
הוספת קישורים תגיות: גרשיים שגויים עריכה חזותית |
||
שורה 2:
[[קובץ:William Wordsworth at 28 by William Shuter2.jpg|שמאל|ממוזער|196px|ויליאם וורדסוורת' בגיל 28]]
'''ויליאם וורדסוורת'''' (ב[[אנגלית]]: '''William Wordsworth'''{{כ}}; [[7 באפריל]] [[1770]] - [[23 באפריל]] [[1850]]) היה [[משורר]] [[אנגליה|אנגלי]], אשר החל, ביחד עם [[סמואל טיילור קולרידג'|סמואל טיילור קולרידג',]] את [[רומנטיקה|התקופה הרומנטית]] בספרות האנגלית, כאשר הוציאו לאור ב-[[1798]] את הספר "[[בלדות ליריות]]" {{אנ|Lyrical Ballads}}. "[[ההקדמה]]"{{אנ|The Prelude}}, [[פואמה|אפוס]] [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] העוסק בהתפתחותו למשורר מילדותו ועד בחרותו, נחשב כיום לפסגת יצירתו. מימי [[מת'יו ארנולד]] ואילך וורדסוורת' מוערך באנגליה כגדול המשוררים הרומנטיים וכמשורר האנגלי החשוב ביותר לאחר [[ויליאם שייקספיר|שקספיר]] ו[[ג'ון
==חייו==
שורה 103:
הלן דארבישייר כתבה: "אין שירה שקשה יותר לבקר מאשר זו של וורדסוורת'. אולי הדרך הטובה ביותר להבינה: ללכת ללב אזור האגמים בתחילת האביב או בשלהי הסתיו. יש משהו באוויר ההרים הבלתי רגיל, בקולות הרוח והמים, במתאר הגבעות החגיגי, בעומקים המתחלפים של גוון וצבע, אשר מפיח חיים להפליא בחושים וברוח. לטבע כאן פשטות יסודית, יופי קורן גם בסיסי; ולנגד רקע עוצמתי של שמים והרים, ערפל וענן, דמות אדם בולטת משום מה נוגעת ללב. כל זה עבר לשירה של וורדסוורת', והוא נשימתה והויתה".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=וורדסוורת'|שם=שירים בשני כרכים בעריכת הלן דארבישייר|מקום הוצאה=אוקספורד|שנת הוצאה=1914}}}}
[[אברהם רגלסון]] כתב על כוח הפשטות של שירתו: "ספּור בלשים ועתון הבוקר – אתה קורא בהם פּעם אחת, ושוב אין אתה רוצה לחזור עליהם. לא כן פּסוקי התנ"ך, או שיר מאת וורדסוורת. יותר שאתה מכירם, יותר הם חביבים עליך. אם יש בהם חידוש, הריהו חידוש '''לעומק'''. כלומר, עם כל קריאה אתה מגלה בהם צד שהיה נסתר ממך. השיר, כמו העולם, מוכן לתת לך כפי עשרך, בגרותך, כוח הבנתך."{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://benyehuda.org/regelson/pshutot.html|הכותב=אברהם רגלסון|כותרת=פשוטות|אתר=פרוייקט בן יהודה|תאריך=}}}}
מה המאפיינים את גאונותו של וודסוורת'? כתב אדוארד דאודן: "אצל הרבה גאונים כוחותיהם הנעלים סותרים זה את זה, או פועלים לבדם ונכשלים בעזרה הדדית. אין דבר המאפיין יותר את וודסוורת' מאשר ההרמוניה שבין תכונות טבעו; מגוון כוחותיו לא רק פועלים באחדות, אלא נראים מתמזגים זה בזה, כל אחד חי ומתנועע ברעהו. הגאונות של ביירון מרשימה אותנו כתוהו מפואר אך נאבק; דחפיו האצילים נפגשים ומתבלבלים מתשוקותיו הנמוכות; והתוצאה הציניות של "דון ג'ואן". אצל קיטס התחושה לפעמים רודה במחשבה. הרצון של קולרידג' נכשל בלהחזיק דמיון ומחשבה, כך שיצירותיו נעשות מקוטעות. היה צד מעשי לשכלו של שלי, אלא שהיה שמור לפרוזה שלו; בשירה, אם לא איש חזון, הרי הוא כמעט אידיאליסט טהור. זה אכן נדיר שהשלמה אינטלקטואלית ומוסרית שלמה מושגת אצל כל אחד מאיתנו. הרוח נלחמת בחושים, והחושים ברוח; האינטלקט לא בוטח בדמיון, והדמיון נרתע מהאיטלקט; המצוי והרצוי נראים כסותרים זה את זה או כנפרדים זה מזה; עתה החיצוני תופס אותנו, ושוב אנו מוצאים מקלט במבצר הנשמה; תשוקה ומצפון נמצאים במחלוקת; התרגשות פוגמת בשלוות נפשנו או שאיזו קהות מכבידה על רגשותינו האצילים; חפצנו בחירות מורד בציות לחוק, או שאנו מוסרים את עצמנו לקלות ולשיעבוד של מנהגים, מוסכמות, אמונות טפלות; אנו מבחינים, אוספים, מנתחים, ומאבדים את הכח המאחד והמחיה של השכל; בגרותנו בזה או מבכה את נעורינו, זקנותנו מתשת את ענייני בגרותנו. בטבעו של וורדסוורת' וביצירתו מושגת הרמוניה בין יכולות ומצבי-רוח, אשר אצל רוב האנשים מתחרים זה בזה על שליטה עליונה או בלעדית. המאפיין המיוחד, של מה שהשיג, הוגדר באופן קולע על ידי מר אוברי דה ויר, ככולל: "ראשית, מספר גדול ויוצא-דופן של איכויות, לא רק שונות מאד זו מזו, אלא ככל הנראה מתנגדות זו לזו, המיוצגות בשירתו הנעלה; שנית, האחדות המוחלטת בה מתמזגות איכויות אלו; ושלישית, החוזק המוסרי המופתי הנולד ממבע אחדותן.... במיטב שירתו היסודות השונים של האינטלקט ושל הלב האנושי מצויים, לא רק במגוון גדול יותר, אלא באחדות הדוקה ורוחניות יותר מאשר בכל שירה אחרת בת זמנו".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אדוארד דאודן|שם=מבחר שירי וורדסוורת'|מקום הוצאה=בוסטון, לונדון|שנת הוצאה=1897}}}}
מהם שיריו הטובים ביותר של וורדסוורת'? כתב [[מת'יו ארנולד|מת'יו ארנולד:]] "''הטיול'' ו''ההקדמה'', שיריו הגדולים ביותר בהיקפם, אינם בשום פנים ואופן יצירותיו הטובות ביותר. מיטב יצירתו נמצא ביצירותיו הקצרות, רבות מהן מהמעלה הראשונה... כשאנו פוגשים אצל וורדסוורת' באיזון מוצלח בין אמת עמוקה של הנושא לבין אמת עמוקה של ביצוע, הוא ייחודי. שיריו הטובים ביותר הם אלו המציגים באופן המושלם ביותר את האיזון הזה. יש בי התפעלות והתרגשות מ-''לאודמיה'' ומ-ה''אודה'' הגדולה; אולם באמת אני מוצא את ''לאודמיה'' לא משוחררת לגמרי ממלאכותיות, ואת ה''אודה'' הגדולה לא לגמרי משוחררת ממליציות. אם היה עלי לבחור שירים המציגים באופן המושלם ביותר את כחו הייחודי של וורדסוורת', הייתי מעדיף לבחור בשירים כגון ''מייקל'', ''המעיין,'' ''הקוצרת הבודדת.'' ושירים המתאפיינים ביופי מיוחד ויוצא דופן, כאלה וורדסוורת' חיבר בכמות ניכרת; לצד שירים רבים אחרים שיש להם ערך רב, אפילו שאינם כה נדירים."<ref>{{צ-ספר|מחבר=מת'יו ארנולד|שם=מאמרים בביקורת, סדרה שניה|מקום הוצאה=לונדון|שנת הוצאה=1888}}</ref>
== השראה, הגהה ==
| |||