מכניקת הקוונטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←היסטוריה: הגהה |
מ ←היסטוריה: הגהה |
||
שורה 25:
Helge Kragh, Quantum Generations: A History of Physics in the 20th Century, Princeton: Princeton University, Press, 1999, Chapter 11}}{{הערה|שם=שומן}}
המונח "מכניקת הקוונטים" נטבע ב-[[1924]] על ידי [[מקס בורן]], ושנה לאחר מכן פרסם יחד עם [[ורנר הייזנברג]] ו[[פסקואל יורדן]] תאוריה מלאה של מכניקת קוונטים המבוססת על חשבון מטריצות. במקביל פיתח [[פול דיראק]] תאוריה שקולה בשיטות מתמטיות אחרות. בשנת [[1926]] פרסם [[ארווין שרדינגר]] תאוריה נוספת, שהתגלתה גם היא כשקולה, המבוססת על גלים, ובבסיסה [[משוואת שרדינגר]]. שרדינגר הושפע בעבודתו זו מ[[השערת דה ברויי]] של [[לואי דה ברויי]] משנת 1924, לפיה כל חלקיק מתנהג כגל בתנאים מסוימים, והקשר בין התנע ואורך הגל זהה לזה שגילה איינשטיין במאמרו מ-1905 אודות חלקיקי האור.{{הערה|שם=אוליבר|שמאל=כן|
Darrigol, O. (2002). Quantum Theory and Atomic Structure, 1900–1927. In M. Nye (Ed.), The Cambridge History of Science (The Cambridge History of Science, pp. 329-349). Cambridge: Cambridge University Press. doi:10.1017/CHOL9780521571999.019}}{{הערה|שם=קראג5}} זמן קצר לאחר פרסומה הציע
בשנים שלאחר מכן התגבשו עקרונות שקבעו בוהר ואחרים ונודעו באופן קולקטיבי כ[[פרשנות קופנהגן]]. לפי פרשנות זו, אם חוקי מכניקת הקוונטים אינם מנבאים תוצאת מדידה של תכונה מסוימת באופן חד משמעי, הרי שהתכונה הזו אינה מוגדרת כלל. למשל, אם החוקים אינם מנבאים מיקום מדויק לחלקיק, אלא רק באופן הסתברותי, הרי שלחלקיק אכן אין מיקום מוגדר. איינשטיין התנגד לפרשנות זו, וראה באי הוודאות של מכניקת הקוונטים עדות להיותה תיאור לא שלם של הטבע, ולא תכונות של הטבע עצמו. בשנת 1926 כתב לבוהר מכתב ממנו צוטטה לאחר מכן בפרפרזה האימרה [[אלוהים לא משחק בקוביות]]. בעקבות איינשטיין, ניסה גם שרדינגר להראות שפרשנות קופנהגן עלולה להוביל לאבסורד, על ידי [[ניסוי מחשבתי]] שנודע כ[[החתול של שרדינגר|חתול של שרדינגר]]. בניסוי זה חתול מוחזק בכלוב ליד חומר רדיואקטיבי, ועל פי פרשנות קופנהגן לכאורה החתול ייכנס למצב שהוא תערובת של חי ומת בו זמנית.{{הערה|שם=אוליבר}}{{הערה|שם=קראג14|שמאל=כן|
| |||