|
על אף שמת בגיל צעיר (כמעט 33), הותיר אלכסנדר הגדול חותם משמעותי על ההיסטוריה. כיבושיו הנרחבים פתחו תקופה חדשה בתולדות האנושות – [[התקופה ההלניסטית]]. חזונו של אלכסנדר, שכלל שילוב המזרח עם המערב, שילוב [[תרבות]], [[דת]], מנהגים וקשרי משפחה, בא לידי ביטוי ב[[התרבות ההלניסטית|תרבות ההלניסטית]] שמיזגה את יסודותיה של [[תרבות יוון העתיקה]] עם תרבויות בני המקום. השפעותיה של התרבות ההלניסטית בתחום ה[[אמנות]], ה[[פילוסופיה]] ובתחומים אחרים ניכרים עד עצם היום הזה.
==ילדות ועלייה לשלטון==
===ילדותו ונעוריו===
[[קובץ:Alexander taming Bucephalus by F. Schommer, German, late 19th century.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלכסנדר מאלף את סוסו בוקפאלוס, ציור מסוף המאה ה-19]]
אלכסנדר השלישי נולד בעיר [[פלה (מוקדון)|פלָה]], בירת מוקדון, ל[[פיליפוס השני]], מלך מוקדון ולאשתו הרביעית, [[אולימפיאס]], נסיכה מ[[אפירוס]] השכנה. בתקופת ילדותו הייתה מוקדון ארץ [[ברברים (מונח)|ברברית]] או, במקרה הטוב, ברברית למחצה{{הערה|לעניין יחס היוונים למוקדונים ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of California press, p 6-7}} בעיני היוונים.{{הערה|לעניין יווניות המוקדונים העתיקים בעיני היוונים ראו: Ian Worthington Alexander the Great, Routledge, 2003, p 122}} עם זאת, התרבות המוקדונית העתיקה הייתה קרובה לתרבות היוונית העתיקה,{{הערה|זיהוי התרבות המוקדונית העתיקה עם התרבות היוונית מקובל מאוד במחקר. ראו למשל Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière (1989). The Macedonian State: Origins, Institutions, and History. Oxford, United Kingdom: Clarendon Press. p 12 - 13}} והיחס היווני נבע בעיקר מהתנשאות וממאבק פוליטי בין פיליפוס והיוונים.{{הערה|[http://history-of-macedonia.com/2007/03/16/nicholas-hammonds-interview-about-macedonia/ ראיון עם ניקולס האמונד]}} עד תקופת שלטונו של אביו, הייתה מוקדון ארץ בעלת שלטון רופף ותרבותה הייתה נחותה יחסית לזו היוונית. הארץ הייתה חקלאית ברובה, עריה היו מעטות ותפקידה בפוליטיקה היוונית היה שולי. כל זה השתנה עם עלייתו של פיליפוס לשלטון, עת בה תפסה מוקדון עמדת בכורה באזור. פיליפוס עשה רבות לחיזוק ממלכתו, העביר אוכלוסייה לערים וחיזק את קשרי המסחר עם הארצות השכנות.
הוריו ייחסו חשיבות רבה ל[[חינוך|חינוכו]] ולאימונים הצבאיים שניתנו לאלכסנדר, והוא זכה לחינוך ברמה גבוהה מאוד. בילדותו היו לאלכסנדר [[מורה|מורים]] פרטיים מובחרים, דוגמת ליאונידס מאפירוס, שהיה ממשפחתה של אמו, בדומה למרבית הנסיכים בני התקופה. כבר בילדותו הפגין עקשנות וכוח רצון. מתקופה זו של חייו ידוע במיוחד סיפור אילופו של סוסו [[בוקפלוס]], שעתיד לשאת את אלכסנדר בקרבותיו העתידיים. מסופר כי הסוס היה חם מזג וקשה לאילוף, אך אלכסנדר הצליח להשתלט עליו על ידי הפניית פני הסוס לעבר השמש כדי שלא יפחד מהצל של עצמו.
כשמלאו לאלכסנדר 13 (341-343 או 340 לפנה"ס) הזמין אביו את [[אריסטו]] לשמש לו כמחנך (באותו זמן אריסטו טרם התפרסם כאחד מגדולי ה[[פילוסוף|פילוסופים]] של [[יוון הקלאסית]]). הלימודים התקיימו במיאזה, מקדש הנימפות (כיום [[נאוסה]] Νάουσα שב[[מקדוניה היוונית]]). במקדש זה למדו לצד אלכסנדר גם בני אריסטוקרטים אחרים שרבים מהם קיבלו עמדות פיקוד רמות בצבאו לאחר מכן. תקופת החונכות נמשכה, ככל הנראה, עד שמלאו לאלכסנדר 15 או 16, אם כי יש היסטוריונים שסבורים שהקשר עם אריסטו ארך כשמונה שנים.{{הערה|[http://plato.stanford.edu/entries/aristotle/#BibGenWor אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה]}}
המפגש בין אחד מגדולי ההוגים ובין אחד מגדולי אנשי המעשה היה לכאורה הזדמנות היסטורית נדירה. אך חילוקי הדעות בין השניים בהמשך מנעו שיתוף פעולה רב שנים. בין הנושאים עליהם היו השניים חלוקים היה היחס לפרסים ולעמים כבושים אחרים. בעוד אריסטו הדגיש את עליונות התרבות היוונית לעומת "הברברים הנבערים" (אף שדיבר בשבח חוקת בני [[קרתגו]]{{הערה|Robin Lane Fox, Alexander the Great}}), נטה אלכסנדר לגישה קוסמופוליטית יותר והתייחס אל העמים הכבושים כשווים.{{הערה|[http://www.sparknotes.com/biography/alexander/section2.rhtml Alexander the Great: Aristotle], באתר SparKnotes}}
===יורש העצר===
בגיל 15 או 16 נגמרה תקופת הלימוד של אלכסנדר אצל אריסטו. פיליפוס, שיצא למערכה נגד [[ביזנטיון]], הותיר את בנו, אלכסנדר, כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] הממלכה. שבט המדים ה[[תראקיה|תראקי]] ביקש לנצל את היעדרותו של המלך ואת גילו הצעיר של העוצר, ומרד בשלטון המוקדוני. אלכסנדר הגיב במהירות, גייס את צבאו, הביס את המורדים ואף ייסד עיר{{הערה|ייתכן שמדובר רק במושבה צבאית ולא בעיר של ממש. ראו להשוואה The Hellenistic settlements in Europe, the islands, and Asia Minor By Getzel M. Cohen P. 82}}{{הערה|ייתכן שרק שינה את שמה של העיר התראקית לאלכסנדרופוליס, פעולה שיש בה כדי להיקרא "ייסוד עיר" בטרמינולוגיה היוונית העתיקה. ראו להשוואה ביל יני, אלכסנדר הגדול, עמ' 35}} שקרא לה "אלכסנדריה", השם אותו ייתן גם לערים רבות אחרות שייסד במהלך חייו.
בכך לא תמו מלחמותיו של אלכסנדר הנער. עם חזרתו של פיליפוס, הפקיד המלך בידי בנו צבא לדיכוי מרידות נוספות בדרום [[תראקיה]]. בנוסף, באותה עת החלה הפוליס [[אמפיסה]] לעבד אדמות שהיו שייכות לכוהני [[אפולו]] בקרבת [[דלפוי]]. פעולה זו של הפוליס שימשה בידי פיליפוס כתואנה לפלוש ליוון, כביכול להגנת אפולו. הוא הורה לבנו לגייס צבא ולצאת דרומה. ה[[אילירים]] ניסו להשתמש באירועים אלה כדי לפלוש למוקדון. אלכסנדר ביצע את ההוראה, אך כדי להסוות את כיוון תנועת הצבא הוא העמיד פנים כאילו הוא מבקש להדוף את האילירים, ואכן הצליח להדוף אותם ולאחר מכן הצטרף לאביו.
היוונים לא ישבו בחיבוק ידיים, וברית אמיצה נכרתה בין [[אתונה]] ל[[תבאי]]. [[הצבא המוקדוני]] העיקרי תחת פיקודו של המלך הצטרף לאלכסנדר בשנת 338 לפנה"ס, והחל לצעוד דרומה דרך מעבר תרמופילאי, המקום שבו התקיים כמאה וחמישים שנה לפני כן [[קרב תרמופילאי]]. גם הפעם התפתח קרב קשה במעבר. הפולשים המוקדונים יכלו למגנים התבאנים. הצבא המוקדוני המשיך את התקדמותו דרומה והביס את אמפיסה, ואף הפיץ לכל עבר את שכירי החרב ששלחה אתונה לעזרת העיר. אחרי ניצחון זה ניסה פיליפוס לשאת ולתת עם אתונה ותבאי, אך נענה בשלילה.
הצבאות היריבים נפגשו לעימות מכריע הידוע כ[[קרב כירונאה (338 לפנה"ס)|קרב כירונאה]] ב[[בויוטיה]], לא רחוק מתבאי. אלכסנדר פיקד על האגף השמאלי, בליווי הגנרלים המנוסים של אביו, בעוד שאביו פיקד על האגף הימני. הצבא המוקדוני ביצע תמרון של נסיגה מדומה באגפו הימני ופיתה את הצבא היווני. האגף השמאלי המקדוני, בפיקודו של אלכסנדר איגף וכיתר את התבאנים והשמיד את [[גדוד הקודש של תבאי]], ובכך הביא להכרעת הקרב.
אחרי הניצחון נכנעו כל הערים היווניות שלידם עבר הצבא המוקדוני במסעו לעבר קורינתוס, למעט [[ספרטה]] שנותרה לבדה, נאמנה למורשתה. ב[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] הקים פיליפוס את [[הליגה הקורינתית]] כשהוא משמש {{מונחון|הגמון|מלשון הגמוניה, הוא ראש הליגה או מפקדה}} הליגה. מטרת הליגה הייתה פלישה לאימפריה הפרסית.
בין הוריו של אלכסנדר היו מריבות רבות. כשאלכסנדר בגר, נשא אביו אישה נוספת, כמקובל בחברה המוקדונית, ואף הוליד עמה צאצא נוסף. אלכסנדר, שצידד באמו במאבקים המשפחתיים ואף חשש מאובדן הכס לצאצא החדש, היה ביחסים מתוחים עם אביו במשך רוב שנות התבגרותו, ובתקופה מסוימת אף עזב את אביו ועבר לגור באפירוס.
=== עלייתו לשלטון===
[[קובץ:Map Macedonia 336 BC-he-2.svg|ממוזער|250px|מוקדון ויוון עם עלייתו של אלכסנדר לשלטון]]
בשנת 336 לפנה"ס נרצח פיליפוס בעיר [[אייגאי]] על ידי אחד משומרי ראשו. באופן רשמי הופנתה האצבע המאשימה אל האויבת הוותיקה, [[ממלכת פרס|פרס]]. אולם עובדתית, לא הוברר מי עמד מאחורי ה[[רצח]]. היו אף מי שהאשימו את אלכסנדר עצמו,{{הערה|Barry S. Strauss in Brill's companion to Alexander the Great ed. by Joseph Roisman. Brill, 2003 p 139}} אך סביר יותר להניח שאשתו של פיליפוס, אולימפיאס, שנטרה לו טינה{{הערה|על אופי זה יש עדויות במספר מקורות, הבולטת ביניהם היא זאת שמוסר פלוטארכוס: "קשי לבה של אוליפיאס, שהייתה אשה קנאת וזועמת" - "אנשי יוון", מוסד ביאליק, 1986, ירושלים, עמ' 422}} על גירושה למען אישה חדשה, ואחיה [[אלכסנדר המלוטי]], הם אלה שעמדו מאחורי ההתנקשות.{{הערה|Cambridge ancient history, [[cambridge university press]], p. 794}}
לאחר הרצח יזמה אולימפיאס{{הערה|Cambridge ancient history, Cambridge University Press, p. 794}} שורה של מעשי רצח נוספים שבהם נרצחו קלאופטרה (אשתו השנייה של פיליפוס), אטאלוס (דודה של קלאופטרה) וכן בנו הצעיר של פיליפוס מקלאופטרה. בכך חיסלה אולימפיאס את כל המתחרים של בנה על הכתר, מה שסלל את דרכו לשלטון.
==ביסוס השלטון==
|
