יער ביאלובייסקה – הבדלי גרסאות

בעבר, היה כל שטח [[מזרח אירופה]] מכוסה ביערות בתוליים הדומים ליער ביאלוביז'ה. בני האדם הפליגו לאורך נתיבי ה[[נהר]] עד [[המאה ה-14]]; ה[[דרך|דרכים]] וה[[גשר|גשרים]] הופיעו בתקופה מאוחרת יותר. במאה ה-14 ניתנו היתרי [[ציד]] מוגבלים. [[המאה ה-15|במאה ה-15]] הפך היער לרכושו של המלך [[ולדיסלב השני, מלך פולין|ולדיסלב השני]], שהשתמש בו כמאגר [[מזון]] עבור ה[[צבא]] שלו שנלחם ב[[קרב גרונוולד]]. ולדיסלב השני התגורר ב[[אחוזה|אחוזת]] העץ שבביאלובייסקה במהלך [[מגפה]] שהתפרצה ב-[[1426]]. בשנת [[1538]] [[חקיקה|נחקק]] ה[[חוק]] הראשון העוסק בהגנת ושימור היער, כאשר [[זיגמונד הראשון, מלך פולין|זיגמונד הראשון]] הוציא צו שלפיו כל מי שיצוד ביזון אירופי ללא רישיון [[הוצאה להורג|יוצא להורג]]. כמו כן בנה זיגמונד אחוזת ציד חדשה בביאלוביז'ה, והיער כולו נקרא על שמה.

 

 

 

לאחר פירוקו של [[האיחוד הפולני ליטאי]] הפך הצאר [[פאבל הראשון]] את תושבי היער ל[[צמיתות|צמיתים]] והעביר את השליטה בהם, ביחד עם חלקים מהיער, לידיהם של [[אריסטוקרט]]ים ו[[גנרל]]ים [[רוסים]]. בתוך 15 שנים ירד מספר הביזונים מ-500 לכ-200. אולם, בשנת [[1801]] הקים הצאר [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]] את השמורה מחדש ושכר מספר מצומצם של איכרים לצורך הגנה על [[בעלי חיים|בעלי החיים]]. בשנות ה-30 של [[המאה ה-19]] הגיע מספר הביזונים ל-700. אולם כיוון שרוב תושבי היער השתתפו ב[[מרד הצוערים]] (500 מתוך 502), המשרות שלהם בוטלו וההגנה על היער פסקה כתוצאה מכך.