כניעת האימפריה היפנית – הבדלי גרסאות

התעצמותו של הצבא הקיסרי היפני וכיבושיה הצבאיים הנרחבים של יפן הביאו לכך שהאימפריה היפנית החדשה הפכה לאיום על ההגמוניה המערבית ב[[המיספירה|חצי הכדור המזרחי]]. ב-1921, בניסיון לבלום את ההתעצמות היפנית ולהגביל את מרוץ החימוש הימי שהתפתח באותה תקופה, כינסה ארצות הברית את [[הוועידה הימית בוושינגטון]]. במהלך הוועידה, נאלצה יפן, בלחץ המעצמות האירופאיות, לוותר על שליטתה בחצי-האי [[שאנדונג]] ולהחזירו לסין, וכן להוציא את כוחותיה מ[[סיביר]] (שם לחמו היפנים נגד הקומוניסטים). הוועידה הסתיימה בחתימה על [[אמנת וושינגטון]]. במסגרת האמנה, התחייבו המדינות החותמות על הגבלת גודל ציין, קוטר קני תותחי הים שברשותן וגודל האוניות שברשותן. נקבע גם כי היחס בין גודל שלושת הציים הגדולים בעולם דאז - [[צי ארצות הברית|האמריקאי]], [[הצי המלכותי הבריטי|הבריטי]] וה[[הצי הקיסרי היפני|היפני]] - יעמוד על 3:5:5 (לטובת הצי האמריקאי והבריטי). להסכם זה נודעה חשיבות מכרעת בהתפתחות המערכה הפוליטית במערב האוקיינוס השקט. היפנים ראו ביחס ה-3:5:5 כהמשך המדיניות המתנשאת של המערב כלפי יפן. ב-1936, פקעה תוקפה של האמנה, והיפנים הודיעו שהם לא יחדשו את מחייבותם אליה.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני11|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 179-194.}}

 

בראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20]], הגיע כוחו של הימין ה[[לאומנות|לאומני]] וה[[מיליטריזם|מיליטריסטי]] ביפן לשיא. התחזקות הגורמים הלאומניים והמיליטריסטיים ביפן, כמו במדינות רבות בעולם באותה תקופה, הושפעה בין השאר מ[[המשבר הכלכלי העולמי (1929)|המשבר הכלכלי הגדול]], שפגע קשות גם בכלכלה היפנית. תנועות של קצינים צעירים וקנאים, שביקשו לחזק את כוחו של הצבא בפוליטיקה ובכלכלה, החלו לצמוח ולהתחזק. קצינים אלה האמינו כי כוחו של הקיסר נגזל ממנו על ידי אילי הון ופוליטיקאים רודפי בצע, וביקשו לחולל הפיכה על מנת להחזיר לו את כוחו ולהשלים את [[רסטורציית מייג'י|הרסטורציה של מייג'י]]. כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, אירעו ביפן מספר ניסיונות הפיכה צבאית נגד הממשלה, דוגמת [[תקרית מרץ]], ו[[תקרית אוקטובר]]. ניסיונות אלו סוכלו, לאחר שנחשפו טרם הוצאתם לפועל. סידרה נוספת של ניסיונות הפיכה כושלים בוצעה לאורך שנות ה-30. אחד הבולטים בהם התרחש ב-[[15 במאי]] [[1932]] כאשר קציני צי צעירים, שהתארגנו מבעוד מועד, נכנסו לביתו של ראש הממשלה [[אינוקאי צויושי]] ורצחו אותו. אחרים זרקו רימונים ברחבי טוקיו הבירה, ובין היתר על מטה המשטרה ועל תחנת החשמל המרכזית של העיר. הקושרים ניסו לשכנע את גנרל [[סדאו אראקי]] לתפוס את השלטון, אך אראקי סירב לשתף איתם פעולה. הקושרים נתפסו, אולם עקב התמיכה העממית הרחבה לה זכו, נדונו לעונשי מאסר קלים יחסית.{{הערה|שם=hebrewRTL-שילוני13|שילוני בן-עמי, ''יפן המודרנית'', 195-207.}}