הגן האנגלי במינכן – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של [[מקסימיליאן השלישי יוזף, הנסיך הבוחר מבוואריה]], שליט בוואריה האחרון ל[[בית ויטלסבאך]] כשהוא חשוך ילדים, עבר הכתר לקארל תיאודור הנסיך הבוחר מ[[פפאלץ]] אשר העדיף להשאר במקום מושבו ב[[מאנהיים]] על פני המעבר לבוואריה ואף ניסה להעביר את השליטה עליה. הדבר לא התקבל בעין יפה על ידי תושבי מינכן, והנסיך ביקש לפייס אותם באמצעות השקעה ושיפור פני העיר. בין היתר בנה גלריה לאמנות בחלקו הצפוני של גן [[ארמון רזידנץ]] (הופגארטן), ופתח אותם לציבור.

 

 

השטח שהוקצה לגן מצפון לשער [[שוואבינג]], שימש מאז [[ימי הביניים]] כאזור [[ציד]] של משפחת ויטלסבאך וכונה "פארק הצבאים", כלל חלק מיוער, ואזור פתוח שהיווה חלק ממישור ההצפה של נהר ה[[איזר (נהר בגרמניה)|איזר]]. פיתוח הגן כלל מספר אזורי משנה כגון: גן לימודי, חוות גידול [[בקר]], חוות גידול [[כבש]]ים, ובית ספר ל[[וטרינריה]].

 

בתחילה נקרא הפארק בשם "פארק תיאודור" אך זה הוחלף במהירות בשם התיאורי המוכר כ"גן האנגלי". הוא נפתח באופן רשמי בשנת [[1792]] בהשתתפות של כ-40,000 מאזרחי העיר. בשנים הבאות המשיך שטח הגן להתרחב ונוספו לו נופים נוספים. פרידריך לודוויג שקל (Sckell) שהתמנה לאחראי על פיתוח הגן בשנת [[1804]] ושימש בתפקיד עד [[1823]], ערך שינויים משמעותיים באיפיוני הגן ותפקידיו. הוא זנח את התפקידים החקלאים של השטח והתרכז יותר בפיתוח המאפיינים הנופיים. כך למשל הוא ביטל טחנות מים ובנה [[מפל]] מלאכותי. מחליפיו המשיכו במסורת הפיתוח הזו, וערכו שינויים מועטים בלבד אשר הבולט בינייהם הוא הוספת גבעה מלאכותית אשר עליה הוקם מבנה דמוי מקדש יווני עגול. במהלך המאה העשרים הורחב הפארק משטחים נוספים שסופחו אליו אך יחד עם זאת חווה נזקים כתוצאה מהפצצות במלחמת העולם השנייה וכתוצאה ממחלות טבעיות של הצמחייה ובעיקר העצים הבוגרים. נזקים נוספים לפארק נוצרו כפועל יוצא מחצייתו על ידי כביש המהווה חלק ממערך התחבורה של כביש הטבעת הפנימית של העיר, וסלילת דרכים לשימוש התחבורה הציבורית בעיר.

==נקודות עניין==

[[קובץ:2012-07-17 - Landtagsprojekt München - Englischer Garten - Chinesischer-Turm - 7362.jpg|250px|ממוזער|שמאל|המגדל הסיני וגן הבירה]]