היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות

 

מניעיהם של הבונים היהודים שונים זה מזה, וניתן להצביע על כמה מאפיינים:

* יוזמה עסקית – יוזמה של אנשי עסקים שביקשו להרוויח כסף מן הבנייה, כמו שכונת סוכת שלום, [[מחנה יהודה (ירושלים)|מחנה יהודה]] ואחרות.

* שכונות [[כולל (היישוב הישן)|כולל]] או אגודה – יוזמה של קהילה מסוימת במטרה לשפר את מצב חבריה, ובמקרים נדירים אף לנסות להתקיים בכוחות עצמה ולא מ"כספי [[החלוקה]]": [[מחנה ישראל]], [[מאה שערים]], [[בתי ורשה (ירושלים)|בתי ורשה]].

השכונה החמישית מחוץ לחומות, '''מאה שערים''', הוקמה בשנת [[1874]] על ידי "חברת בוני ירושלים". בין מייסדיה היו יוסף ריבלין ויואל משה סלומון, ששנים מספר קודם לכן התנסו בהקמת שכונת [[נחלת שבעה]]. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת מכמה שכונות שנבנו באותה תקופה על ידי התאגדויות תושבים שביקשו לצאת מבין חומות העיר העתיקה ולהקים לעצמם בתי מגורים בתנאים נוחים. 100 חברי האגודה היו רחוקים מלהיות בעלי אמצעים, וברובם התפרנסו מכספי החלוקה. לכן, ככל הנראה, רכשו לעצמם מגרש מרוחק יחסית מדרך המלך של אותה תקופה – רחוב יפו - שבסביבתו הקרובה היו מחירי הקרקעות גבוהים יותר. הקרקע לשכונה נרכשה בשלושה שלבים מערביי הכפר [[ליפתא]], סה"כ כ-32 דונם. מתכנן השכונה היה ה[[אדריכל]] וה[[ארכאולוג]] ה[[גרמניה|גרמני]] תושב ירושלים [[קונרד שיק]].

 

 

==ראו גם==