מדינת היהודים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח
שורה 6:
 
==חדשנותו ותוכנו==
חשיבות הספר, שבו הציע הרצל לראשונה פתרון מעשי ל"[[השאלה היהודית|שאלה היהודית]]" ולחוסר יכולתה של אירופה לפותרה, נובעת מכך שהוא שרטט והביא תוכנית פעולה למדינה, בימים שבהם נחשבה מדינה לחלום רחוק בלבד בקרב [[יהודים]]. בכך הביא הרצל לדיון את מושג ה[[ריבונות]] היהודית, ושכלל את הרעיון ה[[ציונות|ציוני]]. בספרו הדגיש שכדי להגשים את הרעיון יש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ משלו, מבלי לנקוב בשמה. ספר זה היווה בסיס לזרם ה[[ציונות מדינית|ציונות המדינית]], שסברה שיש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על [[ארץ ישראל]] קודם לתחילת ההתיישבות בפועל, הסדר מדיני שיבטיח את זכותם של היהודים על הארץ, ורק אחרי השגת ערובות חוקיות וזכויות פוליטיות להתיישבות ניתן יהיה להתחיל בהגירה ([[עלייה]]).
 
בספר ארבעה פרקים:
שורה 16:
==יצירת הספר==
את הספר כתב הרצל במהלך חודשיים, תוך סערת רגשות עזה.
{{ציטוט|תוכן="במשך שני החודשים האחרונים ישבתי בפריז, כתבתי את ספרי "מדינת היהודים".
 
אין אני זוכר, שכתבתי דבר-מה בחיי במצב של התרוממות רוח כזו, כאשר כתבתי את ספרי זה. [[היינריך היינה|היינה]] אומר, כי בשעה שהיה כותב שירים ידועים, היה שומע את משק כנפי העיט על ראשו. מעין משק כנפיים כזה האמנתי לשמוע גם אני, בכותבי את ספרי זה. עבדתי עליו יום יום, עד אשר כלו כל כוחותי; בערב הייתי מוצא מרגוע לנפשי רק בזה, שהייתי הולך לשמוע אל השירה והזמרה של [[ריכרד וגנר|וגנר]], בייחוד אל האופירה "טאנהייזר", ששמעתיה בכל פעם אשר העלוה על הבימה. אולם באותם הערבים, שלא הציגו שום אופירה, הייתי מפקפק בבריאות דעתי.
 
כאשר גמרתי לכתוב את ספרי, נתתי את הכתב-יד לאחד מידידי היותר טובים מכבר הימים, למען יקרא בו. ובשעה אשר קרא בו, התחיל פתאום לבכות. התרגשותו הייתה מובנה לי, הלא גם ידידי זה היה יהודי; הלא גם אני בכיתי לפעמים בעת כותבי את דברי בספר. אבל לתמהוני הגדול נתן ידידי טעם אחר לדמעותיו. הוא חשב, כי יצאתי מדעתי..."|מקור="כתבי הרצל", עמ' 115-114.}}
שורה 31:
הספר זכה לפרסום רב לאחר הוצאתו, אולם ברוב המקרים זכה ללעג ולביקורת שלילית. מיעוט הקוראים האוהדים היו בעיקר יהודים רוסים שהתגוררו בגרמניה ובאוסטריה. הסופר היהודי [[שטפן צוויג]] הזכיר את "הכעס הכללי בקרב ה[[בורגנות]] היהודית" על פרסום "הטקסט האווילי והאטום הזה".{{הערה|עמוס אילון, '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933]]''', תרגם מאנגלית דני אורבך, הוצאת דביר, 2004; עמ' 285.}} צוויג כתב כי "שום אדם בווינה לא הושם ללעג כהרצל".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}
הרצל כתב ביומנו: "אבי הטוב הוא עתה לי המשען היחיד. הזקן היקר שלי עומד איתן כעץ".{{הערה|שם=אילון הרצל 199}}
עיתונו של הרצל שמר על שתיקה. בנדיקט הפר את הבטחתו המוקדמת להרצל לפרסם בעיתון ביקורת על הספר והוציא פקודה שאסור להזכיר אותו ואת הנושא בו הוא עוסק בטורי העיתון. הרצל העיר על כך בלעג, כי אותו עיתון התעלם במשך שנים גם מקיומו של ה[[סוציאליזם]], בתקוה שההתעלמות ממנו תעביר אותו מהעולם.{{הערה|שם=אילון הרצל 201|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 201–202.}}
התגובה הראשונה בדפוס לאחר הוצאתו לאור של הספר, הייתה חיובית מאד, פרי עטו של חבר הפרלמנט איבן פון סימוני, שהיה מסית אנטישמי ידוע. ב-4 במרץ 1896, כתב הרצל ביומנו: "תומכי הנלהב ביותר עד היום, סימוני, מפציץ אותי במאמרים ראשיים מלאי שבחים ושולח לי שני טפסים מכל מאמר".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}
עיתוני וינה פתחו בהתקפות. יוליוס פון לודאסי, חברו של הרצל מנעוריו, כינה ב"וינר אלגמיינה צייטונג" את הקונטרס של הרצל "טירוף מתוך יאוש" ו"תעתועי רוח". הפילוסוף הידוע תיאודור גומפרץ, תקף את הרצל בעיתון "[[די צייט]]" התקפה פרועה, למרות שהודה כי לא קרא את הספר. עיתון חשוב ב[[מינכן]] כינה את הקונטרס "עלון פרסומת אוילי... חלום־שכרון של [[פיליטון|פליטוניסט]] שמוחו נתפוקק מחמת התלהבות יהודית". ה"[[ברלינר טאגבלאט]]" אף העלה סברה שהרצל הוא "סוכן אנגלי".{{הערה|שם=אילון הרצל 201}}
שורה 41:
[[ויליאם גלאדסטון]] שיבח פעמיים בפומבי את תוכניתו של הרצל. [[אלפונס דודה]] קרא את הספר בתרגום צרפתי וכתב להרצל כי זהו "שיר יפה מאד. אם עוד אעמוד על רגלי אבוא למדינת היהודים לתת ערבי־קריאה".{{הערה|עמוס אילון, '''הרצל''', עמ' 256.}}
 
לאור היחס המגוון של היהודים בגולה ובארץ לספרו, שש שנים לאחר מכן הוציא הרצל לאור את ספרו [[אלטנוילנד]], בסגנון רומן בדיוני, בניסיון לתרגם את חזונו על החברה הטובה ל[[סוגה]] ספרותית אהודה. הרומן צבר תאוצה מהר עד שהפך להיות מסמךלמסמך מכונן שהוביל ל[[העלייה השנייה|עליה שנייה]] ול[[העלייה השלישית|עליה שלישית]] ואף היה חלק בלתי נפרד מארון הספרים היהודי-הציוני.
 
[[יצחק פרנהוף]], ה[[עיתונאי]] וה[[סופר]] העברי [[ציונות|ציוני]] בן דורו של הרצל, פרסם בשנת 1896, ב[[עברית]], את ה[[אוטופיה]] "שני דמיונות" (במסגרת חוברת ב' שנכרכה בכותר "ספרי שעשועים", בעריכת פרנהוף). בחיבורו התייחס פרנהוף לספרו של הרצל, שראה אור קודם לכן באותה השנה, ותרגם לעברית את שמו, "Judenstaat" ("מדינת היהודים"): "מדינת ישראל".{{הערה|{{דבר|[[גצל קרסל]]|איצ'י פרנהוף בעל הצירוף 'מדינת ישראל'|1957/05/05|00501}}}}
 
== ייצוגיו בתרבות ==
כחיבור מכונן בתנועה הציונית, ראה "מדינת היהודים" אור במהדורות רבות, שלהן חוברו מספר תרגומים. בסוף [[המאה התשע עשרה]] או תחילת [[המאה העשרים]] תורגם הספר ל[[רוסית]] על ידי [[פטר שוויצר]] אשר היה נתין [[האימפריה הרוסית]]{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1922%2F12%2F31&id=Ar00601&sk=3ACB5DCC המנוח פיטר שוויצר ז"ל] ניו יורק, ג' בנובמבר 1922}}.
 
אחת מהן, בתרגומו של מרדכי יואלי, אשר ראתה אור "בחסות הוועדה הבינמשרדית לאירועי שנת ה-30 למדינת ישראל בשיתוף עם הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית",{{הערה|שער המהדורה.}} בשנת [[תשל"ח]] [[1978]], הודפסה בשלוש מאות וחמישים אלף עותקים ב[[הוצאת ידיעות אחרונות]]; ולה הוספו הקדמה מאת [[מנחם בגין]], אז [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], ואחרית דבר מאת [[אריה דולצ'ין]].
 
על שם כותר הספר נקראה [[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] "[[מדינת היהודים (אוניית מעפילים)|מדינת היהודים]]" ו[[שמות רחובות בישראל]].
שורה 61:
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=:de:Der_Judenstaat|שם ויקיציטוט=מדינת היהודים (במקור בגרמנית)}}
 
* [http://benyehuda.org/herzl/herzl_003.html '''מדינת היהודים'''] - טקסט מלא ב[[פרויקט בן-יהודה]] (תרגום לעברית: ד"ר [[מיכל ברקוביץ]]), 1922; מהדורה ראשונה: ורשה: תושיה, 1896
* [https://youtu.be/iHJIQ5nJb4o '''מדינת היהודים להאזנה'''] - ספר שמע