אמין אל-חוסייני – הבדלי גרסאות

על פי דרכונו של אמין אל-חוסייני מהמ-8 בינואר 1921, בתאריך זה היה עדיין רווק. אולם בטופס מהמ-5 בפברואר 1923 כבר נכתב שהוא נשוי. רעייתו עיישה (1968-1902) הייתה קרובת משפחתו.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 231|ג'ני לבל, '''חאג' אמין וברלין''', עמ' 231.}}

מתחילת 1942 ועד מאי אותה שנה, שהה אל-חוסייני ברומא, שם החל להיאבק ברשיד עאלי על ייצוג העולם הערבי בפני מדינות הציר. לאחר חודשיים בברלין, חזר לרומא עד ה-5 בדצמבר 1942.{{הערה|ג'ני לבל, '''חאג' אמין וברלין''', עמ' 172.}} ברלין הייתה בסיסו של המופתי עד סוף המלחמה,{{הערה|שם=ימי הכלניות 376}} אולם ברוב ימי המלחמה הוא שהה ב[[בארי (עיר)|בארי]] שבאיטליה.{{הערה|שם=אצולת הארץ 342|אילן פפה, '''אצולת הארץ''', עמ' 342.}}

המופתי הפיץ שמועות בברלין, שאף שודרו בשידורים בערבית ב-20 באוקטובר 1942, על כך שהבריטים הקימו מחסני נשק ותחמושת ליד [[כיפת הסלע]] ו[[כנסיית הקבר]] בירושלים.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 93|ג'ני לבל, '''חאג' אמין וברלין''', עמ' 93.}} באמצע 1943 הציע למפקד ה[[לופטוואפה (ורמאכט)|לופטוואפה]] (חיל האוויר הגרמני), [[הרמן גרינג]], להפציץ את בניין [[הסוכנות היהודית]] במרכז ירושלים ב"יום הציוני", ה-[[2 בנובמבר]] 1943 (יום השנה להצהרת בלפור), אולם ב-17 ביולי דחה גרינג את ההצעה, משום שלא ראה בירושלים מטרה צבאית והיה מודע לחשיבותם של המקומות הקדושים ושל מוסדות הצדקה הבינלאומיים. במסמך של מטה חיל האוויר הגרמני מהמ-29 באוקטובר 1943, מסופר כי בחצי שנה האחרונה הציע המופתי מספר פעמים להפציץ את תל אביב.{{הערה|שם=חאג' אמין וברלין 93}} הוא הציע לבצע "התקפת אויר על תל אביב, מבצרה של היהדות בפלשתינה", אולם הצעה זו נדחתה על ידי הגרמנים בשל שיקולים צבאיים.{{הערה|שם=המאבק על ארץ ישראל 203–206}} ב-1944 היה אל-חוסייני שותף לתכנון [[מבצע אטלס|מבצע "אטלס"]], שיש הסבורים שנועד להרעלת [[מעיינות ראש העין]] ב[[ארסן]] חמצני במטרה להשמיד את יהודי [[תל אביב]] על ידי [[צנחן|צנחנים]] גרמנים וערבים שצנחו באזור [[יריחו]].{{הערה|Benyamin Korn,{{כ}} [http://www.wymaninstitute.org/articles/2003-03-chemical.php Arab Chemical Warfare Against Jews--in 1944], באתר The David S. Wyman Institute for Holocaust Studies,{{כ}} מרץ 2003}}

כניסתו של אמין אל-חוסייני לארץ ישראל נאסרה על ידי הבריטים עד ה-15 במאי 1948. לאחר מועד זה, נמנע שובו בשל התנגדותו של [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]], שראה בשובו של המנהיג הפלסטיני סכנה למאמצי ההשתלטות שלו על ארץ ישראל, ולכן לחץ על חברות [[הליגה הערבית]] שיאסרו עליו לחצות את הגבול אל הארץ משטחן. זמן קצר לאחר הפינוי הבריטי ו[[מלחמת העצמאות|פלישת צבאות ערב לארץ ישראל]], התעלם אל-חוסייני מהחלטות הליגה הערבית והורה ממקום מושבו בקהיר לוועדים הלאומיים להחזיר את הפקידים הפלסטינים שעבדו במנהל המנדטורי לתפקידיהם הקודמים. כמו כן, מינה "המוסד הערבי העליון" (שמו החדש של [[הוועד הערבי העליון]], שמשרדו היה בירושלים והיה נתון למרותו של אל-חוסייני) מנהלי מחלקות במקומם של המנהלים הבריטים ופרסם הודעה על מצב חירום בכל הארץ. בתגובה על כך, שלח עבדאללה איגרת לאל-חוסייני, בה הודה לו על שירותיו בעבר ותבע ממנו לא לפרסם "הודעות הגורמות לבלבול".{{הערה|שם=המופתי הגדול 97|צבי אל-פלג, '''המופתי הגדול''', מאבק למען פלסטין עצמאית, עמ' 97.}}