השביתה הכללית בברצלונה (1919) – הבדלי גרסאות

ב-19 במרץ, לאור ההסכמות שהושגו, קרא [[סלבדור סגואי]], המנהיג המתון של ה-CNT, לעובדים לחזור לעבודה על פי ההבטחה שכל השובתים שנעצרו ישוחררו עד ה-24 במרץ. אולם מילאנס שביקש לטרפד את ההבנות מנע את שחרורם של האסירים וגרם לעובדים לפתוח ב-24 במרץ בשביתה נוספת בדרישה לשחרורם. ממשלת מדריד, שנלחצה על ידי הצבא, הכריזה שוב על משטר צבאי בכל רחבי ספרד במטרה לסיים את השביתה במהירות{{הערה|1=[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9E0DE0D91331E433A25755C2A9659C946896D6CF DECREES ALL SPAIN UNDER MARTIAL LAW], NY times, March 26, 1919}}. צעד זה הצליח לסיים את השביתה{{הערה|1=[http://query.nytimes.com/mem/archive-free/pdf?res=9B01E7D81331E433A25754C2A9659C946896D6CF Spain is Quieting Down], NY times, March 27, 1919}}. המושל האזרחי של קטלוניה, קרלס מונטנס, התפטר בעקבות הפרות הוראותיו על ידי הצבא, ביחד עם מפקד המשטרה. שביתות והשבתות מגן נמשכו במשך כל השנה בברצלונה כאשר חוסר היכולת של המתונים להביא להסכמות שיכובדו גרמה לכך שהזירה עברה לשליטת הקיצונים משני הצדדים.