איה לוריא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ שוחזר מעריכות של 85.64.100.182 (שיחה) לעריכה האחרונה של צחי לרנר |
||
שורה 1:
[[קובץ:Ayaluriephoto.png|טקסט=איה לוריא|ממוזער]]
'''איה לוריא''' (נולדה ב-[[1971]]) היא ה[[מנהל]]ת וה[[אוצר (מקצוע)|אוצרת]] הראשית של [[מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית]], החל
== ביוגרפיה ==
לוריא נולדה ב[[אשדוד]] בשנת 1971. בעלת תואר ראשון, שני ושלישי ב[[תולדות האמנות]] מ[[אוניברסיטת תל אביב]].
== תפיסה ניהולית ואוצרותית ==
בראיון עם [[ענת ברזילי]] שהתפרסם בפלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי, פורסת לוריא את משנתה: היא רואה ב[[מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית|מוזיאון הרצליה לאמנות]] עכשווית מוסד ייחודי המציע לקהילת האמנות וגם לקהל העירוני מרחב של [[יצירה]], חקירה ותמהיל רב תחומי ומגוון של תערוכות, פעילויות, אירועים ומפגשים מכווני אוכלוסייה – על מנת לשמר את מקומו כמוסד תרבותי משמעותי, התורם למקום ונתרם ממנו. ייעודו של המוזיאון הוא ליצור [[דיאלוג]] בין אמנות לקהילות השונות. למוזיאון יש מחויבות ואחריות כלפי הקהילה שבתוכה הוא פועל, כלפי קהילת האמנות וכלפי ההיסטוריה. מוזיאון, היא אומרת, צריך להיות עם האצבע על הדופק, במצב של התבוננות, עם הפנים קדימה, ועם זאת לאפשר למרחבי העבר להדהד בהווה. בעיניה, אמנות, תרבות וחשיבה ביקורתית הן שלושה נדבכים הפועלים במשולב. מוזיאון צריך לפעול באופן בין-תחומי ולשלב אדריכלות, קולנוע, מוזיקה, עיצוב ווידאו. המוזיאון פורמלי במובן מסוים, כי הוא מוסד עירוני שמוכר על ידי המדינה, משרד התרבות, אך לא פורמלי משום שדרך מפגש עם יצירות אמנות הוא מייצר מימד חווייתי. המוזיאון מאפשר ביקור לא מובנה, אנחנו לא יודעים בוודאות מה יקרה לאדם שנכנס לתוך המוזיאון. מוזיאון הוא מקום עבור מי שזקוק למרחב רפלקטיבי, נפשי, [[אינטלקטואל]]י. המוזיאון יכול להביא את הרבדים האלה. הוא יכול לייצר מרחבים כאלה בתוך הקונסטרוקציות המוכרות. "אחד הדברים שאני אוהבת לעשות הוא להיכנס למוזיאון ולראות בו דברים לא מוכרים. קצת כמו מבוך, להיכנס ולהיבלע בתוכו. המוזיאון בעיני הוא כמו ספינה גדולה מ[[שנות ה-70]] שעברה התאמות לשנת 2000, וכך הצליחה להגיע עד הלום. בשלב הזה, העבר וההווה שלה מוכנים להמשך הפלגה, שתביא אותה למחוזות חדשים. בחיים של מוזיאון דברים לוקחים זמן. זה תהליך של לימוד ומחשבה. למוזיאונים יש אבולוציה. המוזיאון יכול להיות גם [[זרז|קטליזטור]], פלטפורמה להעמקה, ויכול להיות גם גשר, לייצר אפשרויות ודיאלוגים".{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051432:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.israelmuseum.org.il/platforma/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%AA/|כותרת="אמנות היא לא מותרות" - פלטפורמה כתב עת לחינוך מוזאלי -|אתר=www.israelmuseum.org.il|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2017-03-08}}}}▼
צוות המוזיאון כולל חטיבת חינוך בהנהלתה של הילה פלד מזה 17 שנה, שנקראת מוז"ה (מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית). נוסף לפעילות השוטפת מתקיימת פעילות קהילתית מכוונת אוכלוסיות יעד, מילדים עם [[לקות שמיעה|ליקויי שמיעה]] שמותאמים להם סיורים מיוחדים ועד לסיורים עם [[פגועי נפש]], שגם להם מותאמת פעילות ייחודית. יש כאן מערך שלם של תלמידים מבתי-ספר בעיר שמבקרים במוזיאון שלוש פעמים בשנה. זוהי חוויה מתמשכת שמלווה בסדנאות עבודה מעשיות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051432:0}}
== פעילות אוצרותית ==
==== מכון שפילמן לצילום ====
כאוצרת ראשית של [http://www.artbeat.co.il/Gallery/SIP/ מכון שפילמן לצילום] התמקדה ב[[צילום]] עכשווי וצילום היסטורי. יחד עם שלום שפילמן בנתה לוריא את הפרוגרמה שעיקרה היה התמקדות ב[[שיח (מדעי החברה)|שיח]] הפנים-צילומי, התאורטי והאמנותי. שתי התערוכות הראשונות במכון הוקדשו לביסוס והעמקת ההבנה של פרספקטיבה היסטורית. נקודת המוצא הקונצפטואלית לתערוכות אלה היא בחינת המהלכים שבאמצעותם התרחק הצילום מגישות מסורתיות שראו בו כלי ייצוג גרידא, הלוכד באופן ישיר מושאים ממשיים בעולם, ויצא אל גילוי אופני פעולה אחרים בשדה האמנות, תוך בחינה מחדש של פרקטיקות הייצור שלו. {{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=101068414#14.9998.5.fitwidth|כותרת=קראו בכותר - LUMA : צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה ה-20 : מאוסף מכון שפילמן לצילום|אתר=www.kotar.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2017-03-09}}}}
ב-[[2012]] אצרה לוריא את התערוכה הקבוצתית "[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=101068414#13.101.1.none LUMA - צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה העשרים]" (Luma– Modern Photography from the First Half of the 20th Century), שלוותה בקטלוג. עניינה של התערוכה היה הפניית זרקור אל מגמת "[http://www.text.org.il/index.php?book=1213061 הראייה החדשה]" כתופעה ייחודית בהיסטוריה של צילום ה[[אוונגרד]] המודרני, שהופיעה בו זמנית במרכזים שונים ברחבי אירופה ומאוחר יותר בארצות-הברית.
ב-[[2013]] אצרה את "'''העין העירומה: צילום סוריאליסטי במחצית הראשונה של המאה העשרים'''" (The Naked Eye – Surrealist Photography from the First Half of the 20th Century).{{הערה|{{Cite news
| url = http://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3600496,00.html
| title = ביקורת תערוכה: "העין העירומה" במכון שפילמן לצילום
| date = 2013-04-22
| newspaper = כלכליסט - www.calcalist.co.il
| access-date = 2017-03-09
}}}} בתערוכה הוצגו עבודות מאוסף המכון ומאוסף [[מוזיאון ישראל]], שמלמדות על הרוח האמנותית של תקופתן. ה[[סוריאליזם]], שראשיתו בשנות העשרים של [[המאה ה-20]], צמח מה[[דאדא]] והפך לזרם אוונגרדי שבא לידי ביטוי בכל תחומי התרבות. העבודות בתערוכה הן המאפיינות ביותר של הצילום הסוריאליסטי, שעסק בנבכי הנפש, בדחפים המודחקים, בחלומות ובדימויים על־מציאותיים. חלק נכבד בתערוכה הוקדש ל[[מאן ריי]], אבי הצילום הסוריאליסטי, שהתבוננות ביצירותיו מצביעה בבירור על המסרים והביקורת של התקופה. לצדו הוצגו עבודות של מובילים אחרים בצילום הסוריאליסטי כמו [[אנדרה ברטון]], [[ארווין בלומנפלד]], [[קלוד קאהון]], דורה מאר, פול אלואר, הנס בלמר, ברניס אבוט, ססיל ביטון, פלורנס הנרי ועוד.{{הערה|{{Cite news
| url = http://www.haaretz.co.il/gallery/art/newexhibitions/1.1996625
| title = לצלם מהלא־מודע: תערוכת עבודות סוריאליסטיות מאמצע המאה ה-20
| last = ערמון-אזולאי
| first = אלי
| date = 2013-04-17
| newspaper = הארץ
| language = he
| access-date = 2017-03-09
}}}} העבודה בסגנון המונטז', שמשותפת לכל אותם אמנים, משאירה את הצופים מלאים במחשבות לגבי הטכניקה המסובכת והיצירתית: דימויים שהיום אפשר ליצור בשניות בעזרת טכנולוגיות מחשב דרשו אז הרבה דמיון, ויותר מזה - הרבה אומץ.{{הערה|{{Cite news
| url = http://www.calcalist.co.il/consumer/articles/0,7340,L-3600496,00.html
| title = ביקורת תערוכה: "העין העירומה" במכון שפילמן לצילום
| date = 2013-04-22
| newspaper = כלכליסט - www.calcalist.co.il
| access-date = 2017-03-09
}}}}
[[גליה יהב]] ([[מבקר אמנות|מבקרת האמנות]] של עיתון ה[[הארץ|ארץ]] מסבירה ש"העין העירומה", היא השאלה לשונית ממושג “העין הפראית” של ברטון, שהיה ממובילי הגישה של העדפת ה[[ראייה]] על פני שאר החושים. יהב [http://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.2019107 בחנה את התערוכה] לאור רוח הזמן העכשווי: "צילום סוריאליסטי: משוחרר או [[סקסיסטי]]? “העין העירומה”, המתמקדת בצילום הסוריאליסטי במחצית הראשונה של ה[[המאה ה-20|מאה ה-20]], מעלה את השאלה הזאת אך לא בהכרח מתמודדת עמה". רבים מהתצלומים המוצגים חושפים את המורכבות או ה[[דו-ערכיות|אמביוולנטיות]] הזאת, אף שאינה ההתמודדות המוצהרת של התצוגה. התערוכה, הלימודית מיסודה, שאין בה כמעט ערך של דיון, לא נודדת הרחק מגבולות הפרשנות הפסיכואנליטית ליצירות ואינה מציעה קריאה עכשווית.{{הערה|{{Cite news
| url = http://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.2019107
| title = צילום סוריאליסטי: משוחרר או סקסיסטי?
| last = יהב
| first = גליה
| date = 2013-05-18
| newspaper = הארץ
| language = he
| access-date = 2017-03-09
}}}}
==== מוזיאון אשדוד ====
▲בראיון עם [[ענת ברזילי]] שהתפרסם בפלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי, פורסת לוריא את משנתה: היא רואה ב[[מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית|מוזיאון הרצליה לאמנות]] עכשווית מוסד ייחודי המציע לקהילת האמנות וגם לקהל העירוני מרחב של [[יצירה]], חקירה ותמהיל רב תחומי ומגוון של תערוכות, פעילויות, אירועים ומפגשים מכווני אוכלוסייה – על מנת לשמר את מקומו כמוסד תרבותי משמעותי, התורם למקום ונתרם ממנו. ייעודו של המוזיאון הוא ליצור [[דיאלוג]] בין אמנות לקהילות השונות. למוזיאון יש מחויבות ואחריות כלפי הקהילה שבתוכה הוא פועל, כלפי קהילת האמנות וכלפי ההיסטוריה. מוזיאון, היא אומרת, צריך להיות עם האצבע על הדופק, במצב של התבוננות, עם הפנים קדימה, ועם זאת לאפשר למרחבי העבר להדהד בהווה. בעיניה, אמנות, תרבות וחשיבה ביקורתית הן שלושה נדבכים הפועלים במשולב{{הערה|שם=הערה מספר 20170315051432:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.israelmuseum.org.il/platforma/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%AA/|כותרת="אמנות היא לא מותרות" - פלטפורמה כתב עת לחינוך מוזאלי -|אתר=www.israelmuseum.org.il|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2017-03-08}}}}
ב-2011 אצרה ב[[מוזיאון אשדוד לאמנות]], את "'''בדרך לשום מקום'''", "The Road to Nowhere" תערוכה קבוצתית. כותבת [[חגית פלג רותם]] מבקרת האמנות לשעבר ב[[גלובס]]: [[אשדוד]] היא עיר הנושא של התערוכה "בדרך לשומקום", גם אם הדבר לא נאמר מפורשות. בתערוכה מפגישה לוריא את תאוות המרחבים עם תחושת המחנק, הגבולות הצרים והדרך המסוכנת, האופייניים למצב הישראלי - המציאותי כמו גם המטאפורי. את חוויית ה"[[פריפריה]]" עם הידיעה שהעולם גדול וממתין לנו מעבר ל[[חולית (דיונה)|דיונה]], מעבר למחלף, מעבר לאינספור חסמים וקילומטרים. בעבודות שמוצגות בתערוכה היא מתמקדת במכונית כנציגת "הדרך", ובחוויית הנסיעה, התאונה או הכביש, שמשתקפת באופן מפתיע בעבודותיהם של לא מעט אמנים, בני דורות שונים ובעלי מגוון סגנונות{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1000648425|כותרת=לאוהבי האמנות: כל התערוכות שאתם לא רוצים לפספס - גלובס|אתר=Globes|תאריך_וידוא=2017-03-09}}}}
==== מוזיאון תל אביב לאמנות ====
ב-2008 אצרה לוריא בשיתוף עם [[נילי גורן]] את התערוכה "'''התרוקנות - עבודות מאוסף [[דורון סבג]]'''" ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. תערוכת הנושא "התרוקנות" שהתגבשה מתוך אוסף האמנות של דורון סבג, מבקשת לבחון את המשמעות רבת-הפנים של מושג ההתרוקנות באמנות ובתרבות. התערוכה הציגה עבודות מגוונות ביותר למבט ראשון, לא רק מבחינת המדיום אלא גם מבחינה תימטית. אולם מבט מקרוב מגלה שהן כולן מוגדרות על ידי רִיק או העדר, מצב הרה-חשיבות להבנת העבודה ולעצם ההתייחסות אליה. בתערוכה הוצגו כ-80 עבודות, של אמנים ישראלים ובינלאומיים, מהבולטים באמנות העכשווית, ביניהם: [[דמיאן הירסט|דמיאן הרסט]], [[ג'ייק ודינוס צ'פמן]], [[גילברט וג'ורג']], [[מיכל רובנר]], [[סיגלית לנדאו]], [[מונה חאטום]], [[סינדי שרמן]], [[וולפגנג טילמנס]], פול מקרתי, [[דגנית ברסט]] וקבוצת aes+f.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.artportal.co.il/?CategoryID=557&ArticleID=691|כותרת=התרוקנות , תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב לאמנות ,מאוסף דורון סבג|אתר=www.artportal.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2017-03-09}}}}
==== מבחר תערוכות ====
* 1997-1996 - פורום המוזיאונים, תערוכה נודדת: מוזיאון ע"ש וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, [[מוזיאון פתח תקווה לאמנות]], [[מוזיאון אשדוד לאמנות]], "ציטוטים באמנות - יצירות מאוסף דורון סבג חברת ORS", קטלוג עברי, 30 עמ'.
* 1996 - [[מוזיאון בת-ים לאמנות עכשווית|מוזיאון בת-ים לאמנות]], "ריבוי הפנים" - דיוקנאות מאוסף דורון סבג חברת ORS", דפדפת.
* 1999 - [[הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר|הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב]], "השגבה ממוכנת – אופני התבוננות בעבודותיהם של [[דגנית ברסט]], יצחק לבנה וגבי קלזמר", קטלוג עברי/ אנגלי, 61 עמ'.
שורה 32 ⟵ 70:
* 2012 - מכון שפילמן לצילום, "LUMA צילום מודרני במחצית הראשונה של המאה העשרים", תערוכה קבוצתית, קטלוג עברי/אנגלי, 176 עמ'.
* 2013 - מכון שפילמן לצילום, "העין העירומה: צילום סוריאליסטי במחצית הראשונה של המאה העשרים", תערוכה קבוצתית, קטלוג עברי/אנגלי, 265 עמ'.
* 2014 ואילך - תערוכות מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
==== פעילויות נוספות ====
לוריא שמשה מאז 2004 כמרצה ומבקרת תערוכות בוגרים ב[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב|אוניברסיטת בן-גוריון]], אוניברסיטת תל אביב, ב
לוריא משמשת כחברה בוועדות ציבוריות: ועדות פרסים לאמנות פלסטית מטעם [[משרד התרבות והספורט|משרד התרבות]], עיריית הרצליה וקרנות תמיכה שונות, ועדת בדיקה וקריטריונים למעמד האוצרים בארץ, חברת מדור לאמנות פלסטית, המחלקה לאמנות פלסטית, משרד התרבות, ועדת איכות [https://www.gov.il/he/Departments/Units/museums_plastic_art מוזיאונים], המחלקה לאמנות פלסטית, משרד התרבות, ועדות שיפוט שונות לפרסי שר החינוך והתרבות לאמנות פלסטית, משרד התרבות. בנוסף שמשה כשופטת בביאנלה לאמנות בינלאומית צעירה במוסקבה{{דרוש מקור}}.
| |||