ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות

הרקע ההיסטורי של יישום חוק ריכוז הפולחן החל ב[[ממלכת יהודה]]. חזקיהו מלך יהודה הסיר את הבמות.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}} טיהור מקומות הפולחן, הבמות, הביא לסופו של פולחן בבמות, ולריכוזו במקום אחד, ב[[ירושלים]]. בנו של חזקיהו, [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]], אימץ את אלילי [[אשור]] וחזר ובנה את הבמות שאביו הרס. יאשיהו מלך יהודה, טיהר את הבמות והרס מקדשים שיוחדו לעבודת אלילים ברחבי הארץ והתיר את הפולחן בירושלים בלבד. לאחר תקופת שלטונו, ואולי אף במהלכה, נמשכה עבודת האלילים, אולם לפי [[ביקורת המקרא]] בתקופתו גובש החוק באופן מלא. בעת שיפוץ בית המקדש ("בדק הבית") בזמנו של יאשיהו, נמצא ספר תורה שחוקרים רבים (ובמרכזם [[וילהלם מרטין לברכט דה וטה|דה וטה]] {{אנ|Wilhelm Martin Leberecht de Wette}}) רואים בו את ספר [[דברים]] או לפחות את חלקו, מה שמסביר את הרקע לחיקוק ולקבלת חוק ריכוז הפולחן באותה התקופה.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מעמ' 111.}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 495.}}

מתקני הפולחן בישראל וביהודה בהן במות, הוקמו במקומות בהם היו מקדשים נוכריים. מסורת כנענית זו היוותה סכנה העצם קיום [[סינקרטיזם]]. ריכוז הפולחן במקדש אחד נקשר בחיסול פולחן עמי כנען כדי שלא תתאפשר השפעתה של עבודת אלילים. עיקרה של הרפורמה הוא בהרס וטיהור הפולחן האלילי. ניתן לראות זאת בעיקר במעשיו של יאשיהו בעת הרפורמה שביצע. כך הגיעה לסופה עבודת האלילים ועבודת האל רוכזה בבית המקדש בירושלים.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מעמ' 112}}

טיהור הפולחן הוא המרכיב הראשון בחוק ריכוז הפולחן. תיאור טיהור הפולחן מכיל מרכיבים שונים בספר מלכים וספר ו[[דברי הימים]]. לפי המסופר בדברי הימים [[אסא]] היה הראשון, שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:{{הערה|חנוך רביב, '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, מוסד ביאליק, 1993, ע"מעמ' 139}}

המחבר המקראי מציין את תיקוני הפולחן של חזקיהו בספר מלכים המדגיש את טיהור הפולחן מיסודות [[פגניות|אלילים]] רבים{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}}, ומחבר ספר דברי הימים מוסיף ומדגיש את תחילתה של עבודת האל בבית המקדש בניצוחו של חזקיהו.{{הערה|{{הערה|דברי הימים ב', כ"ט, ג'}}}} אירוע זה של פתיחתו מחדש של בית המקדש היה לאירוע מכונן שתואר בצורה מקיפה בדברי הימים ב' כ"ט-ל"א.{{הערה|[[שמואל ורגון]], '''בארצות המקרא : מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית''', רמת גן, בר-אילן, 2015, ע"מעמ' 21}}

חוקרים רבים נדרשו לשאלה מדוע בחר המחוקק לחייב את האוכלוסייה לקיים את הטקסים הדתיים במקום מיוחד, אשר מרוחק ממרבית האוכלוסייה, מה גם שאחת מתפישות האלוהות הבולטות במקרא, שבה ה' הוא אל אוניברסלי. החוק גם השפיע על חיי הדת בארץ. המרחק השפיע על יחידים לקיים את המצווה, ורוב האוכלוסייה לא יכולה הייתה להגיע אל בית המקדש לעיתים קרובות יותר. החוק מנע מהעם את היכולת להקריב קורבנות הקשורים בין היתר בהיטהרות, אותם יכלו לקיים רק בבית המקדש.{{הערה|חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים - כרך ראשון א', א' – ט"ז, י"ז''', ירושלים, מאגנס, 2016, ע"מעמ' 31}}

לריכוז הפולחן נדרשה [[שחיטה (הלכה)|שחיטת חולין]], בגלל הקושי בהגעה לבית המקדש לצורכי מאכל. בנוסף [[זבח פסח|זבח הפסח]] היה לטקס דתי לכלל הציבור.{{הערה|[[יאירה אמית]], '''היסטוריה ואידאולוגיה במקרא''', תל אביב, משרד הביטחון, 1997, ע"מעמ' 45}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 499.}}

בהתאם לנאמר בחוק ריכוז הפולחן במקום אותו יבחר ה' הפכה העלייה לרגל לירושלים למצווה לצורכי הקרבת [[קורבן פסח]], אך העלייה הוגבלה ליום אחד ורבים הגיעו כיחידים.{{הערה|[[יעקב מיליגרום]], '''ויקרא:ספר הפולחן והמוסר''', ירושלים, מוסד ביאליק, 2014, ע"מעמ' 279.}}

פרנסתם של עובדי הבמות נפגעה מרפורמת ריכוז הפולחן שיישם יאשיהו. הם לא הורשו לעבוד בבית המקדש בירושלים, אך בימי יאשיהו הובטחה פרנסתם של הלויים{{הערה|[[חנוך רביב]], '''החברה בממלכות ישראל ויהודה''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1993, ע"מעמ' 182}} ועלו המעמדות הפולחניים - של הכוהנים והלוויים.{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 498.}} כמו כן חיזק החוק את מעמדה של ירושלים ושל בית המקדש שבתוכה.{{הערה|[[בנימין מזר]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך ירושלים, כרך ג', עמ' 803.}}

מנגד טוען [[חוקר המקרא]] [[יחזקאל קויפמן]] כי הדחתם של עובדי הבמות (מלכים ב', כ"ג 9) הייתה על רקע אישי.{{הערה|יחזקאל קויפמן, '''תולדות האמונה הישראלית: כרך א' ''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1976, ע"מעמ' 111-110}}

יש הסוברים כי [[מונותאיזם|המונותאיזם]] נעשה נפוץ בזמן הרפורמות שהחילו חזקיהו ויאשיהו מלכי יהודה. מנגד יש הטוענים כי הסיבה לכך היא [[מסע סנחריב בארץ ישראל|כיבוש ממלכת ישראל בידי אשור]], אשר גרם לאוכלוסייה ממלכת ישראל לברוח ליהודה.{{הערה|[[בוסתנאי עודד]], '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', תל אביב, פרדס, 2010, ע"מעמ' 282}} אחרים טוענים כי ריכוז הפולחן היה אחד מעיקרי אמונתו של מחבר ספר מלכים.{{הערה|[[אלכסנדר רופא]], '''מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא''', ירושלים, כרמל, 2001, ע"מעמ' 34}}

בעקבות רפורמת ריכוז הפולחן הפכה [[תפילה|התפילה]] למרכיב חשוב בעבודת האל.{{הערה|בוסתנאי עודד, '''גלות ישראל ויהודה באשור ובבבל (מאות ח - ו לפנה"ס)''', ירושלים, פרדס, 2010, ע"מעמ' 315}}