יוליאנוס הכופר – הבדלי גרסאות

למרות מהלכיו של קונסטנטינוס הגדול ובניו, שמשלו באימפריה הרומית לאחריו, הנצרות לא הייתה הדת הרשמית או השלטת באימפריה. שושלת קונסטנטינוס הפכה את הנצרות לדת חוקית ומרכזית, ובהמשך ננקטו צעדים שונים להגביל את הפולחן הפאגאני, אך עבודת אלילים לא הוצאה מחוץ לחוק, וטקסים ופולחן היו מותרים. כמהלך ראשון, שהעיד על שינוי המגמה ועמדתו של יוליאנוס בשאלת הדת, הוא פתח מחדש את המקדשים והשתתף בטקסים בהם הוקרבו קורבנות לאלים של רומא. ובמקביל הוא החל להוציא פקידים ואנשי צבא נוצריים ממעגלי ההשפעה. הם פוטרו ממשרותיהם ובמקומם מונו אנשי אמונו של הקיסר. עיצוב חצר הקיסר לרצונו של יוליאנוס הייתה קלה יותר מהרחבות השפעתו על כלל האימפריה, ועל מנת לקדם את סדר היום החדש הוא ביטל [[פריווילגיה חברתית|פריווילגיות]] שניתנו לקהילות ומוסדות דת נוצריים, ובמקביל פתח מחדש [[מקדש]]ים והתיר מחדש את טקסי [[הקרבת קורבנות|הקרבת הקורבנות]]. יוליאנוס נהג לשלוח למושלי הפרובינציות מכתבים בהם טרח והדגיש את עמדתו, ונקט במדיניות של העדפה ([[העדפה מתקנת|מתקנת]] לפי תפיסתו) של פרובינציות שהפגינו מחויבות לדת רומא העתיקה ובמקביל נקט בצעדי ענישה כנגד קהילות שדבקו בדת הנוצרית. יוליאנוס כתב וערך סדרת כתבים בשם "כנגד הגליליים" (לטינית: Contra Galilaeos) בהם הוא מצביע על הכשלים הלוגיים, ההטעיות השקרים והסכנות שהוא מצא בנצרות וטען כי הנצרות היא למעשה מהלך של כפירה ביהדות. הוא נהג לסיים את עבודתו באמרה שלפי הבנתו סיכמה את עמדתו על הנצרות: " קראתי, הבנתי, דחיתי".

 

 

יוליאנוס החזיר לקונסטנטינופול ולערים המרכזיות של האימפריה [[בישוף|בישופים]] שנשלחו לגלות על ידי קודמיו. ה[[היסטוריון]] הרומאי [[אמיאנוס מרקלינוס]] מציין בציניות כי מהלך זה נועד בעיקר לזרוע פירוד ומחלוקת בכנסייה על ידי החזרת גורמים מתססים ומרדניים. ההיסטוריון הרומאי ממשיך ומספר כי יוליאנוס נהג להזמין לארמונו בישופים מכנסיות יריבות על מנת לחזות בהנאה בוויכוחים שלהם. אמיאנוס מרקלינוס מציין בכתביו כי יוליאנוס נהנה לנצל את הנטייה של אנשי הדת הנוצרית להשתלח כחיות אחד בשני.{{הערה|1=The Cambridge Ancient History. Volume 13: The Late Empire, AD 337–425 Edited by Averil Cameron, University of Oxford, Peter Garnsey, University of Cambridge page 63|שמאל=כן}}

יוליאנוס לא הסתפק במאבק אינטלקטואלי ופרוצדורלי בנצרות, אלא שאף ליצור מערכת דתית פאגאנית שתחליף את מקום הנצרות באימפריה. הוא מינה את עצמו לתפקיד הכהן העליון ([[פונטיפקס מקסימוס]]), ולכל פרובינקיה מינה כהן ראשי במטרה ליצור מערך דתי [[היררכיה|היררכי]] אחיד לכל האימפריה. הוא חיקה את דרך הנוצרים בטיפול בעניים ובחולים וביצירת ארגוני [[צדקה]]. לא ברור האם יוליאנוס הצליח להביא את תוכניתו לפועל, ובאופן אירוני הסתמכותו על המבנה של הדת הנוצרית כבסיס למערכת הדתית "המחודשת" לא זכתה לתומכים ותמיכה בקרב חסידי הפאגניות. אנשי הדת שהוא מינה לא הצליחו בזמן הקצר יחסית בין מינויים, למות הקיסר, לאסוף תמיכה וסמכות מול המעמד המבוסס של אנשי הדת הנוצרית.

 

{{הפניה לערך מורחב|בית המקדש של יוליאנוס}}

 

 

פעולה זו של ניסיון הבנייה מחדש של בית המקדש, לא יצאה בסופו של דבר לפועל - תחילה בגלל [[רעידת אדמה]] (בי"ח באייר - [[ל"ג בעומר]]){{הערה|1=אחד מהמקורות הנוצרים מתאר "כדורי אש שיצאו ושרפו את אתר הבניה על כל מה שנבנה שם ובוניו". היסטוריונים משערים שזה גז עוד מימי החורבן השני שהוצת, יש משערים שזו תחבולה של הנוצרים בעיר שלא ראו בעין יפה את בניית בית המקדש, אבל הדעה הרווחת שזו הייתה רעידת אדמה}} שהרסה את מה שכבר הספיקו לבנות, ולאחר מכן בשל [[מוות|מותו]] של יוליאנוס. יוליאנוס יצא למסע נגד הפרסים לאחר שהכניע את [[שבטים גרמאניים|השבטים הגרמאניים]] וגייס כסף רב. הוא ניסה למשוך אליו את יהודי [[מסופוטמיה]], ואמנם הם סייעו לו בכך שחלקם עזבו את האזורים שאליהם התקרב.

== לאחר מותו ==

ההנהגה הנוצרית תיארה את סיפור כשלונו של יוליאנוס כ[[נס גלוי]],{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://histori-aolamit.blogspot.co.il/2016/02/blog-post_23.html|כותרת=יוליאנוס הכופר- הקיסר הרומי שכמעט בנה את בית המקדש|אתר=histori-aolamit.blogspot.co.il|תאריך_וידוא=2017-08-01}}}} אשר מוכיח, כביכול, את ניצחון דרך הנצרות, שכן יוליאנוס החליט להוכיח את כפירת הנצרות על ידי בניית בית מקדש המנוגד לנבואת ישו, ולא רק שרעידת האדמה (אשר פורשה בנצרות כ[[התערבות אלוהית]]) עצרה זאת, אלא גם יוליאנוס עצמו קיבל, כביכול, את עונשו מידי שמיים.