תאוריה ביקורתית – הבדלי גרסאות

התאוריות המרקסיסטיות מדגישות את זה שבתקופה המודרנית, קיימים אמצעי תקשורת רבים, אך רובם מרוכזים בידיים מצומצמות. על פי מחקרים ביקורתיים אמצעי תקשורת אלו מקדמים ערכים שמרניים, ועוסקים בקידום רעיונות התורמים לשימור הסדר הכלכלי הקיים. התקשורת משכנעת את מעמד הפועלים שהקפיטליזם טוב לו, וכך באמצעות נרמול [[קפיטליזם|הקפיטליזם]] היא בעצם פועלת למען האינטרס של מעמד בעלי ההון הנהנה מסדר כלכלי זה.

תאוריה ביקורתית נוספת היא התאוריה הכלכלית פוליטית. לפי תאוריה זו, למוסדות הכלכליים והפוליטיים אינטרס זהה והוא לשמור על הסדר החברתי הקיים. בהקשר של תקשורת, ההנחה היא שהעוצמה הכלכלית קובעת אילו דעות יושמעו בתקשורת. למשל, ישנן עדויות לכך שבשבועות האחרונים למחאת קיץ 2011 העיתונות הישראלית סיקרה אותה פחות ובאופן פחות אוהד בשל לחץ שהפעילו בעלי ארגוני התקשורת על עובדיהם. גישה זו נוטה לנתח את מבנה הבעלות והסדרים מוסדיים נוספים שמאפיינים את אמצעי התקשורת.

תאוריה ביקורתית נוספתשלישית שדנה בתקשורת היא [[אסכולת פרנקפורט]]. בהקשר של תקשורת אסכולה זו מדברת על התודעה הכוזבת שאמצעי תקשורת יוצרים בקרב הציבור. האסכולה טוענת שתרבות ההמונים מספקת את הנאותיו המיידיות של הפרט, וכך מסיחה את דעתו מההבדלים החומריים בינו לבין המעמד השליט. היא יוצרת תודעה של שפע רב, וכך אנשים בעצם לא שמים לב לבעיה הקיימת. התקשורת מדברת על בעיות חיצוניות מחוץ למדינה, או מראה תוכניות שבהם גם החלשיהחלשים ביותר בחברה מצליחים, וכך נוצרת מחשבה שכולם יכולים להצליח, ואין צורך לפנות למהפכה שמרקס חזה, בגלל מסרים שהטמיעה התקשורת.