אווירון (חברה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור לתאונת הדרכים
←‏מלחמת העולם השנייה: שִׁכּוּךְ - זכר. הנמכת העוצמה;
שורה 23:
==מלחמת העולם השנייה==
[[קובץ:Memorial plaque to Aviron company in Tel Aviv.JPG|250px|ממוזער|שמאל|לוחית זיכרון בכניסה למשרד חברת אווירון בתל אביב]]
עם שכוחשכוך המאורעות בשנת [[1939]], חברת התעופה נדרשה פחות להגנת היישוב. בנוסף, התפרקותן של חברות התעופה הביא להגדלת צי המטוסים של 'אווירון'. שני הגורמים הללו אפשרו לחברה לפתח יותר את הצד המסחרי שלה. מנהליה, אנשי 'ההגנה' דב הוז ויצחק בן יעקב, הגישו בקשות שונות לממשלת המנדט - העברת בסיס החברה מלוד לשדה התעופה בתל אביב, פתיחת נתיבי אוויר בינלאומיים והפעלת קו טיסה לצמח - כדי להגדיל את היצע הטיסות. מלבד פתיחת הקו לצמח (שהחל לפעול באפריל [[1940]] בטיסות סדירות פעמיים בשבוע) בקשותיהם לא אושרו. בחלוף הזמן, עם התקרבות מלחמת העולם השנייה לאזור המזרח התיכון, נסגר חלון ההזדמנויות העסקי שנפתח בפני החברה עם היפסקות המאורעות. החזית התקרבה ביותר לשטח המנדט ביוני 1940, כאשר [[איטליה]] שחלשה על [[לוב]] הכריזה מלחמה על [[בעלות הברית]], ו[[הצבא הבריטי]] נערך בהתאם והעביר את כל תחום התעופה בארץ ישראל לשליטתה של מפקדת [[חיל האוויר הבריטי]] בירושלים. טיסות החברה הופסקו, וקורס הטיס השני שפתחה נמשך תחת תנאים מגבילים.
 
בשלהי שנת [[1940]] נהרגו הוז ובן יעקב, חלוצי התעופה העברית, ב[[דב הוז#תאונת הדרכים|תאונת דרכים]]. את מקומו של יצחק בן יעקב, המנהל למעשה של החברה, מילא [[אורי מיכאלי]]. עד תום המלחמה מיכאלי נפגש כמה פעמים עם מייג'ור גמבלי, ראש מחלקת התעופה האזרחית בממשלת המנדט, כדי לאפשר את חידוש טיסות החברה. השבתת הטיסות הופסקה לסירוגין, ובכל פעם שמיכאלי ביקש לחדש את הפעילות הוא נאלץ לשוב למייג'ור גמבלי למשא-ומתן חוזר ונשנה. במקביל לקיפאון בפן המסחרי של החברה שרר קיפאון גם בפעילותה הביטחונית, ובפרט בתהליך אימון הטייסים העבריים שהופסק עד שנת [[1943]].