סקרמנט – הבדלי גרסאות

{{התאולוגיה הנוצרית}}

'''סקרמנט''' (בעברית מַקְדש) הוא טקס ב[[נצרות|דת הנוצרית]], הניתן בדרך כלל למאמינים ולכל שאר הנוצרים בידי ה[[כומר]]. מקור השם במילה הלטינית sacramentum, שבמובנה הרחב מייצגת משהו קדוש ומסתורי (המונח המקביל ב[[יוונית]] הוא mysterion, שפירושו מסתורין).{{הערה|1="Sacrament," The Oxford Dictionary of the Christian Church, Third Edition, (E. A. Livingstone (ed.), Oxford: Oxford Universtiy Press, 1997), p. 1435}}

{{הערה|1="Sacrament," Online Etymology Dictionary, http://www.etymonline.com/index.php?search=sacrament&searchmode=none}}

 

=== טבילה ===

{{ערך מורחב|טבילה לנצרות}}

 

במכלולים כנסייתיים קתוליים גדולים קיימת קפלת טבילה מיוחדת הקרויה בפטיסטריום הבנויה בדרך כלל בצורה [[מתומן|מתומנת]], רמז לשמונה ימים מהלידה לטבילה ולתחיית [[ישו]] ביום השמיני לכניסתו ל[[ירושלים]].

 

=== אישוש (קונפירמציה) ===

 

[[קובץ:Seven Sacraments Rogier.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שבעת הסקרמנטים, ציור מאת [[רוחיר ון דר ויידן]] בן [[המאה ה-15]]]]

'''המיסה''' (Mass) היא הטקס הפולחני החשוב ביותר בנצרות. המיסה היא [[תפילה]] נוצרית הנערכת לרוב בימי ראשון. במהלך התפילה (לקראת סופה) מגביה הכומר מול המתפללים [[לחם הקודש]] וגביע של [[יין הקודש]], ההופכים לדמו ולגופו של [[ישו]]. הכומר שותה מיין הקודש ולאחר מכן המתפללים נעמדים בשורה ומקבלים לתוך פיהם רקיק של לחם הקודש. חלק זה של המיסה הוא סקרמנט ומכונה הליטורגיה הקדושה או אויכריסטיה ("מתן חסד" ביוונית). כך מעביר ישו את החסד למאמינים, בשרו הופך לבשרם ודמו נמהל בדמם. הטקס מבוסס על דבר ישו לתלמידיו בסעודה האחרונה (מתי כ"ו 26) : "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי, דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים". טקס זה התפתח מנוהגם של נוצרים בכנסייה הקדומה לקיים סעודות לכל חברי הקהילה. בשל הרדיפות נגד נוצרים, הפכה הסעודה הגדולה לסעודה סמלית, שקיבלה משמעות מאגית. לחם הקודש הוא רקיק עגול הנאפה כמצה מבצק חיטה שלא החמיץ. יין הקודש הוא [[יין אדום]] ומתוק המיוצר במיוחד עבור הכנסייה.

 

 

חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כופרות בהשתנות המהות. לגבי דידן מדובר בטקס סמלי בלבד.

{{ערך מורחב|הסמכה לכהונה}}

'''ההסמכה לכהונה''' – סקרמנט זה עוסק בהכשרת נוצרים לתפקידי כהני דת בכל הדרגות ההיררכיות של הכנסייה ושל מסדרי הנזירים. רק לאחר האצלת סמכות דתית זו מותר לכהן הדת לבצע את הסקרמנטים. ההקדשה לכהונה נעשית על ידי אדם שקיבל הסכמה מטעם הכנסייה הקתולית בוותיקן, החייב להיות בדרגת בישוף והיא נעשית במספר שלבים:

#מינויו לתפקיד כומר או בישוף.

 

==הסמליות והסיבתיות בסקרמנטים של הנצרות הקתולית==

 

 

 

סקרמנט הכהונה מסמל את הכניסה לתפקיד בשירות הקהילה הנוצרית, הכנסייה. סיבתיות סקרמנט הכהונה טמונה בהכנת רועים רוחניים לקהילה, אשר יסייעו למאמינים לקבל את החסד. סקרמנט הנישואין מהווה, דרך אהבת החתן והכלה, סמל מיסטי לאהבת האלוהים אל עמו. חיי הזוגיות הם סימנים חיים לאהבת האל. הסיבתיות בסקרמנט החתונה טמונה בהענקת החסד ההכרחית לאלו אשר יגדלו ילדים באהבת האל ויראתו, ילדים אשר יהפכו לחברים קהילה הנוצרית, ותושבים עתידיים בגן עדן.

 

==הסקרמנטים בנצרות הלא-קתולית==

 

תפיסת הסמליות של הסקרמנט, הזיכרון הרוחני הטבוע בו, מקובלת על הנצרות בכללותה אך התוצאה הסיבתית שלו מהווה סלע מחלוקת בין פלגיה השונים. בעוד ב[[נצרות הקתולית]] וב[[נצרות אורתודוקסית|נצרות האורתודוקסית]] עוברת דרך הסקרמנטים סיבתיות הגאולה והם משמשים כמכשירים של החסד, הרי כל הזרמים של ה[[הנצרות הפרוטסטנטית|נצרות הפרוטסטנטית]], מלבד קבוצות מסוימות של [[נצרות אנגליקנית]], שוללים את הסקרמנטים כגורמים לחסד האלוהי, על-אף שהם רואים אותם כסמלים לדברים שבקדושה (חסד ואמונה). בהתאם לכך מקיימים הזרמים הפרוטסטנטים רק שניים מהסקרמנטים: הטבילה ואכילת ה'לחם הקדוש' בזמן המיסה (הנוצרים [[אנבפטיזם|אנבפטיסטיים]] מקיימים גם סקרמנט של רחיצת רגליים, לפי הנאמר בספר יוחנן, יג, 14: "לָכֵן אִם־אֲנִי הַמּוֹרֶה וְהָאָדוֹן רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלֵיכֶם גַּם־אַתֶּם חַיָּבִים לִרְחֹץ אִישׁ אֶת־רַגְלֵי אָחִיו").

 

==ביבליוגרפיה==

* "Sacrament," '''The Oxford Dictionary of the Christian Church''', Third Edition, (E. A. Livingstone (ed.), Oxford: Oxford Universtiy Press, 1997), p. 1435

* D. J. Kennedy, "Sacraments," '''The Catholic Encyclopedia''', http://www.newadvent.org/cathen/13295a.htm

==לקריאה נוספת==

* איתן בורשטיין, ל'''קסיקון לנצרות מושגים, רעיונות ואישים'''. ישראל: איתאב - בית הוצאה לאור, 2005.

* {{צ-ספר|מחבר=[[אפי זיו]]|שם=הצופן הנוצרי באמנות|מקום הוצאה=אור יהודה|מו"ל=[[כנרת, זמורה-ביתן]]|שנת הוצאה=2015|עמ=358-360|ISBN=978-965-566-137-8}}

 

== קישורים חיצוניים ==