מסלול גאוסטציונרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ *הקפה סינכרונית - כאשר מדברים על התנועה היחסית בין שני גרמי שמיים, קישורים פנימיים |
מ ניסוח |
||
שורה 5:
הרעיון של לוויינים גאוסטציונריים (ו[[לוויין גאוסינכרוני|גאוסינכרוניים]], שגאוסטציונריים הוא מקרה פרטי שלהם) פורסם לראשונה בשנת [[1928]] בידי [[הרמן פוטקניק]]. מסלולים גאוסינכרוניים וגאוסטציונריים עברו פופולריזציה בידי סופר המדע הבדיוני [[ארתור סי. קלארק|ארתור צ'ארלס קלארק]] ב-[[1945]] כמסלולים שימושיים ללווייני תקשורת, ולכן הם נקראים לעיתים גם '''מסלולי קלארק''' על שמו. חגורת קלארק היא החלק בשמים בגובה של כ-35,786 קילומטר מעל פני הים במישור קו המשווה שבו ניתן להשיג מסלול קרוב לגאוסטציונרי. בשל השפעות [[רוח שמש]] סוטה לעיתים הלוויין ממסלולו, ולכן מופעלים מדי פעם מנועי הלוויין כדי להחזירו למקום הדרוש. כתוצאה מכך אורך חיי הלוויינים מוגבל.
לאור העובדה כי קיים רק גובה מסלול גאוסינכרוני אחד הסובב את כדור הארץ, הוא מנוהל על ידי [[איגוד התקשורת הבינלאומי]] (באנגלית: ITU - International Telecommunication Union), אשר יוצר מסגרת לביצוע תהליכי תיאום תדרי הלוויינים בין רשתות לווייניות שונות במטרה למנוע הפרעות הדדיות.
==ראו גם==
| |||