לסלי גרובס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים |
עריכה |
||
שורה 8:
ב-[[1940]] הפך לעוזר מיוחד לבנייה לקצין האספקה הראשי במטה הצבא, כשהוא אחראי על בדיקת אתרי בנייה והתקדמות הבנייה בהם. באוגוסט [[1941]] מונה לאחראי על בניית קומפלקס משרדי ענק עבור 40 אלף אנשי הצוות של משרד המלחמה, שיהפוך בסופו של דבר לבניין [[הפנטגון]].
בספטמבר [[1942]] מונה גרובס למנהל פרויקט מנהטן. הוא היה מעורב במרבית ההיבטים של התפתחות הפצצה האטומית: הוא השתתף בבחירת אתרים למחקר וייצור ב[[אוק רידג']] שב[[טנסי]], ב[[מעבדות לוס אלמוס|לוס אלמוס]] שב[[ניו מקסיקו]], וב[[הנפורד]] שב[[וושינגטון (מדינה)|מדינת וושינגטון]]. הוא ניהל את מאמצי הבנייה הגדולים שנדרשו באתרי הפרויקט שנפרסו בכל רחבי המדינה, קיבל החלטות קריטיות על שיטות שונות של הפרדת איזוטופים, היה מעורב אישית ברכישת חומרי גלם, ניהל את איסוף [[מודיעין צבאי|המודיעין הצבאי]] על פרויקט האנרגיה הגרעינית של [[גרמניה הנאצית]], וסייע בבחירת הערים היפניות שנבחרו כמטרות להטלת הפצצות. גרובס פיקח על השמירה הקפדנית על סודיות הפרויקט רחב ההיקף ועתיר העובדים, אך לא הצליח למנוע
לאחר המלחמה נשאר גרובס אחראי על פרויקט מנהטן, עד שהאחריות לייצור נשק גרעיני עברה
לאחר שחרורו היה סגן נשיא של חברת האלקטרוניקה ספרי-ראנד ב[[קונטיקט]], ופרש בגיל 65 לגמלאות בשנת [[1961]]. הוא גם כיהן כנשיא ארגון בוגרי וסט פוינט, איגוד הבוגרים. ולאחר פרישתו כתב גרובס תיאור של פרויקט מנהטן שכותרתו "עכשיו אפשר לספר", שפורסם ב-[[1962]].
גרובס סבל
== קישורים חיצוניים ==
|