קלייר קמרון פטרסון – הבדלי גרסאות

בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 החל השימוש בעופרת להתגבר כאשר הכימאי [[תומאס מידג'לי]], והממציא [[צ'ארלס קטרינג,]] גילו שניתן לשווק תוסף דלק ארבע-אתיל כמונע נקישות במנוע. הם הקימו חברה חדשה הנקראת "אתיל" (בעבר שקלו במשרד המלחמה בארצות הברית להשתמש ב"אתיל" כגז רעיל). תהליך ייצור תוסף הדלק גרר אחריו סיפורים וידיעות על כך שעובדים במפעל יצור התוסף איבדו את שפיותם והתאבדו כתוצאה מכך. כאן כבר לא הספיקה תעשיית הפרסום כדי להרגיע את חששות הציבור, ולכן שכרה חברת [[ג'נרל מוטורס]] את ד"ר [[רוברט קיהו]] (Robert A. Kehoe), רופא צעיר מסינסינטי, על מנת שירגיע את חששות הציבור מסכנות העופרת וישפר את תדמיתה. קיהו גרם לספקות בנוגע למסוכנות העופרת. הוא טען שהעופרת נמצאת באופן טבעי בסביבה ושאין ראיות לכך שהעופרת מזיקה לאדם. במשך עשרות שנים איש לא פקפק במסקנותיו של קיהו, עד 1961 כאשר פטרסון יצא לחקור את אופן הפיזור של העופרת בעולם.