המניפסטים הסוריאליסטים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
ב -1929 ביקש ברטון מהסוריאליסטים להעריך את "מידת הכשירות המוסרית" שלהם, ויחד עם חידודים תיאורטיים אחרים הנפיקו את המניפסט השני של הסוראליזם. המניפסט הוחרם על ידי סוריאליסטים שלא רצו להתחייב ל[[פעולה קולקטיבית]] בהם: בארון, דסנוס, בופארד, מישל ליריס, [[רמון קנו]], [[ז'אק פרוור]] ו[[אנדרה מסון]] . בהדפסה נוספת שהודפסה עם שחרורו של המניפסט, חתמו סוריאליסטים שנותרו נאמנים לברטון והחליטו להשתתף בפרסום חדש שכותרתו " סוריאליזם בשירות המהפכה". המשתתפים, כללו את מקסים אלכסנדר, [[לואי אראגון]], ג'ו בוסקה, [[לואיס בוניואל]], רנה צ'אר, רנה קריבל, [[סלבדור דאלי]], פול אלואר, [[מקס ארנסט]], מרסל פוריה, קמיל גומאנס, פול נוגה, בנג'מין פר, פרנסיס פונג, מרקו ריסטיץ', ז'ורז' סאדול, איב טאנגי, אנדרה תירון, [[טריסטן צארה]] ואלברט ולנטין.<ref>Gérard Durozoi, History of the Surrealist Movement, transl. Alison Anderson (Chicago, 2002), p. 193.</ref>
ההשלכתם של דסנוס ואחרים הושלכו על ידי ברטון הובילה להיווצרת כתבי העת, בעריכת ז'ורז' בטאיי, שהמטריאליזם האנטי-אידיאליסטי שלהם יצר סוריאליזם ההיברידי שחשף את האינסטינקטים הבסיסיים של בני האדם. <ref name="grove">[[Dawn Adès]], with Matthew Gale: "Surrealism", ''The Oxford Companion to Western Art''. Ed. Hugh Brigstocke. Oxford University Press, 2001. Grove Art Online. Oxford University Press, 2007. Accessed March 15, 2007, http://www.groveart.com/</ref> <ref name="pompidou">[http://www.cnac-gp.fr/education/ressources/ENS-Surrealistart-EN/ENS-Surrealistart-EN.htm Surrealist Art] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20120918070327/http://www.cnac-gp.fr/education/ressources/ENS-Surrealistart-EN/ENS-Surrealistart-EN.htm|date=2012-09-18}} from [[מרכז ז'ורז' פומפידו|Centre Pompidou]]. Accessed March 20, 2007</ref>
==לקריאות נוספות==
* '''המניפסטים של הסוריאליזם''', מצרפתית - [[אירית עקרבי]], פתח דבר והערות - [[דוד מנדלסון]]. מבט לאחור על הסוריאליזם, מאת תיאודור וו. אדורנו, מגרמנית - [[טוביה ריבנר]], [[ספרית פועלים]], תל אביב, 1986תשמ'ו.
== קישורים חיצוניים ==
| |||