הכתב העברי הקדום – הבדלי גרסאות

{{התפתחות האלפבית העברי}}

'''הכתב העברי הקדום''' (שם ארכאי: '''כתב דַעַץ''') הוא נוסח מקומי של ה[[אלפבית פיניקי|אלפבית הפיניקי]] כפי שהיה נהוג בקרב תושבי [[ממלכת יהודה]] ותושבי [[ממלכת ישראל]] במחצית הראשונה של [[האלף הראשון לפני הספירה]], ואף הייתה לו השפעה על הכתב של מספר ממלכות שכנות ([[מואב]],{{ביאור|1=במאה התשיעית לפני הספירה. זאת אנו למדים מהכתב של [[מצבת מישע]] המואבית הכתובה בנוסח העברי. אולם מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-6 לפנה"ס]] ניכרת כבר השפעה ארמית על הכתב המואבי (והאדומי).{{הערה|שם=זאס|פרופ' [[בנימין זאס]], "השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל]", בתוך: '''מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא''', יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, תל אביב: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 1989. {{ISBN|9653024841}}, עמ' 23 {{גוגל ספרים|1=3QjdyM4YN8UC&lpg=PP1&pg=PA23}}}}}} [[פלשת]]{{ביאור|1=הפלשתים אמצו את הכתב העברי משכניהם ביהודה, וייתכן שהוסיפו לו מאפיינים מקומיים בהשפעה פיניקית. בנוסף נפוץ בפלשת הכתב הארמי ששימש את רשויות השלטון האשורי שם, כמו כן נמצאה גם כתובת בכתב לא ידוע שטרם פוענח, המזכיר את [[כתב ליניארי|הכתב הליניארי]].{{הערה|שם=זאס}}}} ו[[ארם]]). באלפבית זה כמו באלפבית הפיניקי היו 22 סימנים ("[[אות]]יות") המייצגים [[עיצור]]ים בלבד ולא [[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] (רק מאוחר יותר החל השימוש ב[[אמות קריאה]]) ומשום כך הוא מסווג כ"[[אבג'ד]]". כיוון הכתיבה באלפבית העברי העתיק כמו באלפבית הפיניקי הוא מימין לשמאל, כאשר צורת זווית האותיות נוטה להיות יציבה וקבועה (ולא משתנה כמו ב[[אלפבית פרוטו-כנעני|אלפבית הפרוטו-כנעני]]).