משה ששון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 5:
ששון, בנם של ג'וליה ו[[אליהו ששון]] (לימים דיפלומט בכיר ושר בממשלת ישראל), נולד ב[[דמשק]] לאחר שאמו נסעה להוריה לצורך הלידה, והגיע לארץ ישראל בגיל שישה שבועות. למד ב[[בית ספר אליאנס (ירושלים)|בית ספר אליאנס]], ב[[סמינר בית הכרם]] וב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]], שבה השלים תואר ראשון ב[[כלכלה]] ולימודי [[המזרח התיכון]]. התנדב לארגון "[[ההגנה]]" ושירת ב[[ש"י]] וב[[המחלקה הערבית|מחלקה הערבית]] ב[[ירושלים]] תחת [[יצחק נבון]].
 
לאחר [[מלחמת העצמאות]] הצטרף למחלקה המדינית של [[משרד החוץ]], נטל חלק בשיחות עם [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]] שניהל אביו{{הערה|{{מעריב||הבן בדרכי אביו|1974/06/04|01800}}}}, ועבד במחלקת המזרח התיכון{{הערה|{{דבר||בעפולה|1952/05/04|00109}}}}. בסוף 1952 מונה למזכיר השני בנציגות ישראל ב[[יוון]]{{הערה|{{חרות||היחיד והציבור|1952/12/31|00404}}}}, תפקיד בו כיהן עד יוני 1955{{הערה|{{זמנים||יחיד וציבור|1955/06/13|00400}}}}. לאחר מכן שירת במוסדות ה[[או"ם]] ב[[ז'נבה]]{{הערה|{{חרות|||1956/04/09|00409}}}}, ובשנים 1958-1959 היה המנהל בפועל של מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ{{הערה|{{מעריב||הבן בעקבות האב|1958/02/23|00201}}}}{{הערה|{{מעריב||יחיד ורבים|1959/11/22|00810}}}}. בשנים [[1960]] עד [[1966]] שירת כ[[צירות|ציר דיפלומטי]] ב[[אנקרה]] שב[[טורקיה]]{{הערה|{{למרחב||א. בךחורין - שגריר בבורמה; מ. ביתן - שגריר בגאנה|1960/03/15|00212}}}}.
 
באוגוסט 1966 מונה למנהל מחלקת [[שביתת נשק|שביתות הנשק]] במשרד החוץ, ולאחר [[מלחמת ששת הימים]] מונה על ידי [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[לוי אשכול]] לשמש כנציגו האישי בגופים השונים המטפלים בענייני [[השטחים]]{{הערה|{{מעריב||אשכול מינה נציג אישי – לטיפול בענייני השטחים המוחזקים|1967/11/13|00104}}.}} ושימש נציגו לשיחות עם מנהיגים [[פלסטינים]]. בדצמבר [[1969]] מונה לסמנכ"ל משרד החוץ והממונה על המערךמערך המזרח התיכון במשרד{{הערה|{{מעריב||מונו סגני מנכ"ל במשרד החוץ|1969/12/18|00837}}}}. בשנים [[1973]]-[[1976]] שירת כ[[שגריר]] ישראל ב[[איטליה]] וב[[ותיקן|וותיקן]]{{הערה|{{דבר||משה ששון|1973/11/16|00312}}}}. אחרבאפריל כך1977 כיהןסיים כמנהלאת תפקידו ברומא{{הערה|{{מעריב||עיטור כבוד לשגריר ישראל באיטליה|1977/04/22|01113}}}} ופורסם שהוא ימונה למשנה למנכ"ל משרד החוץ האחראי על ההסדר עם מדינות ערב{{הערה|{{דבר||משה ששון יתאם ענייני ההסדר עם מדינות ערב|1977/03/16|00312}}}}. באוגוסט 1977 הוא מונה למנהל [[המרכז למחקר ותכנון]] של משרד החוץ{{הערה|{{דבר||משה ששון - מנהל המרכז לחקר ולתכנון פלפלי ומדיני במשרד החוץ|1977/08/02|00303}}}}. בדצמבר 1977 מונה ליועץ לשר החוץ לעניינים מיוחדים, וטיפל בשיחות עם מצרים{{הערה|{{דבר||משה ששון - יועץ לשה"ח|1977/12/13|00106}}}}, במקביל לניהול המרכז למחקר ותכנון{{הערה|{{מעריב||משה ששוו יוסיף לשמש מנהל המרכז למחקר ותיכנון|1977/12/28|00411}}}}.
 
במאי [[1981]] החל לכהן כשגריר ישראל ב[[מצרים]], שירת בתפקיד זה במשך שבע שנים. במהלך כהונתו התמודד עם תגובת מצרים לאחר [[מבצע אופרה|תקיפת ישראל את הכור הגרעיני בעיראק]], עם ההתנקשות ב[[נשיא מצרים]], [[אנואר סאדאת]], במהלכה היה נוכח ששון ביציע הכבוד בעת המצעד הצבאי, ששון חולץ על ידי מאבטחיו הישראלים, הוכנס לרכב שהוסרו ממנו סימני הזיהוי הישראליים ונמלט מהמקום,{{הערה|‫{{נענע10|סיון כהן|הציל את השגריר בזמן רצח סאדאת: "ירו צרורות, השכבתי אותו על הרצפה"|836376|6 באוקטובר 2011||news}}.‬}} השלמת פינוי [[סיני]], [[מלחמת לבנון הראשונה|מלחמת לבנון]], [[הפיגוע בראס בורקה]] ופרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]]. לאחר פרישתו היה לנשיא התאחדות עולי סוריה בישראל.