רנה פבלורו – הבדלי גרסאות

'''רנה חרונימו פבלורו''' (ב[[ספרדית]]: '''Favaloro René Gerónimo Favaloro'''; {{כ}}[[12 ביולי]] [[1923]] - [[29 ביולי]] [[2000]]), היה [[מורה|מחנךרופא]] ו[[רופא]]כירורגיית קרדיולב-חזה|כירורג לב]] [[ארגנטינאי]], אשר זכה להכרה בינלאומית הודות לפיתוח [[ניתוח מעקפים|ניתוח המעקפים]]. בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] יסדייסד קרן רפואית הקרויה על שמו, בתקווהבמטרה לטפל בחולים, לחקור מחלות ולעודד חינוך לרפואה מתקדמת.

פבלורו היה אישיות תקשורתית מוכרת. הוא הנחה תוכניות טלוויזיה העוסקות בבריאות וכתב ספרים רבים. בתקופת המשבר הכללי של תחילת [[המאה ה-21]] בארגנטינה, הפסיקו קופות החולים הפסיקו לעבירלהעביר את תשלומיהן לקרן וכך נקלעה לחובות ענק. לכן החליט פבלורו לפנות לממשלה הארגנטינאית כדי שהיא תיקחשתיקח אחריות ותממן את חובות קופות החולים, בעיקר את חובותיה של קופת החולים הממלכתית, אך הממשלה התעלמה ולא נענתה לבקשותיו. מצבה הכלכלי הקשה של הקרן המשיך להחמיר והוא עצמו נקלע לחובות כבדים בניסיון להציל את הקרן. מצב מורכב זה הוביל לבסוף להתאבדותו. ב-29 ביולי 2000 [[שם קץ לחייו]] בירייה בלבו, הוא השאיר מכתב הפונה ל[[נשיא ארגנטינה]], [[פרננדו דה לה רואה]], בו ביקר קשות את מערכת הבריאות הארגנטינאית.

רנה פבלורו נולד בעיר [[לה פלאטה]], (בירת פרובינציית [[בואנוס איירס (פרובינציה)|בואנוס איירס]] בארגנטינה), בן לחואן מנואל פאבלורופבלורו (Juan manuel favaloro), נגר במקצועו, והידה רפאלי דה פבלורו (hidaHida Rafaelli de Favaloro), וגדל בעיר זו. לאורך השנים הראה תשוקה רבה ללימודים ולהשגת ידע. מי שעודדה את התשוקה הזאת בצעירותו הייתה סבתו מצד אמו, היא תמכה בו רבות לאורך השנים ואף לימדה אותו להתרשם וללמוד מהתהליכים הקורים בטבע, כגון תקופת הפריחה באביב והתפתחות הפרי לאחר מכן. פבלרו הקדיש לסבתו את עבודת התיזההתזה שלו בעת סיום הדוקטורט: "לסבתי ססאראהסזאראה (Cesarea), אשר לימדה אותי להבחין ביופיו של הטבע, אפילו בענף יבש".

הוא למד בבית הספר היסודי ממלכתי מס' 45, במוסד זה קיים ציור קיר לזכרו. בשנת 1934 החל את לימודיו התיכוניים בבית הספר הלאומי רפאל הרנאנדס {{אנ|Rafael Hernández National College}}. לאחר מכן החל את לימודיו האוניברסיטאיים, בפקולטה למדעי הרפואה של האוניברסיטה הלאומית בלה פלאטה. בשנה השלישית ללימודיו החל את הסטאז' המקצועי בבית חולים הממלכתי "פוליקליניקו" (hospital policlinico) וכאן, לראשונה, החל לטפל במטופלים באופן אישי. כבר אז הראה את מחויבותו המקצועית. לאחר משמרתו בבית החולים בשעות הבוקר, היה חוזר לקראת שעות הערב כדי לבצע בעצמו מעקב אחר המטופלים, אף על פי שתוכנית הלימודים חייבה אותו להגיע למשמרת אחת בלבד. בנוסף על כך, באותם הימים היה מבצע תצפיות בזמן ניתוחים שונים וכך למד טכניקות ניתוח שבעתיד יהפכו להיות חלק מניתוח המעקפים שפיתח. ניתן לומר שבשנתיים של הסטאז' הרפואי, בית החולים הפך לביתו השני, הוא עשה שם לילות כימים ברצון לפתח את הידע האישי שלו בתחום הרפואה כדי להפוך לרופא מן השורה הראשונה.

לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1949, החל לעבוד בבית חולים קטן בעיירה קטנה דלת אמצעים ולא מפותחת בשם [[חסינטו אראוס]] (Jacinto Arauz) בפרובינציית [[לה פמפה]]. תוך זמן קצר הצטרף לעבודה איתו אחיו חואן חוסה פבלורו (Juan Jose Favaloro), גם הוא רופא במקצועו. בשנים שהשניים עבדו יחד בקליניקה בחסינטו אראוס, הם הקימו בעיירה מרכז לסיוע רפואי, אשר תרם לירידה משמעותית של מקרי תמותה בקרב ילדים, עד כמעט להיעלמות התופעה באזור. כמו כן, חלה ירידה משמעותית בשכיחות מחלות זיהומיות בקרב יולדות ואף חלה ירדה משמעותית ב[[תת-תזונה]] בקרב ילדים. כעבר זמן קצר, השניים הקימו מאגר מידע של תורמי דם פוטנציאליםפוטנציאליים, עימם היו יוצרים קשר במקרה הצורך,. התורמים היו מתייצבים במרכז כדי לתרום מנות דם ולסייע. מעבר לכך, האחים פבלורו קיימו הרצאות בנושא בריאות ומניעת מחלות אשר היו פתוחות לקהל הרחב של העיירה דלת האמצעים. לאורך השנים בהן שירת כרופא העיירה, המשיך פבלורו במחקר רפואי, הוא נהג לנסוע לעיר מולדתו לה פלאטה, כדי לעבור הדרכות וללמוד על טכניקות רפואיות חדשות.

בשנת 1962 עבר לארצות הברית כדי להתמקצע בכירורגיתב[[כירורגיית לב -חזה]]. הוא השתכן בעיר [[קליבלנד]], שם הצטרף לצוות כירורגי של קליניקת קליבלנד וכך החל ללמוד ולחקור על מחלות לב ועל מחלות גנטיות. הוא החל להתמקד בחקר מבנה הלב, כאן הוא בדקובדק את הקשר בין עורקי הלב לבין שרירי הלב. כלל המחקרים הללו הובילו אותו בשנת 1967 לפיתוח ניתוח המעקפים. פיתוח זה הביא לפבלורו הוקרה בינלאומית, כיוון ששינה את הראייה הרפואית בכל הקשור למחלות לב והעניק לחולים פתרון למחלות שעד אז נתפסו כסופניות.

בשנת 1971 חזר לארגנטינה בתקווה שיוכל להקים קליניקה רפואית שווה ברמתה לזו שבקליבלנד, אשר מחברת בין טיפול רפואי, מחקר ולימודי רפואה מתקדמים. בשנת 1975 הקים את "קרן פבלורו" בעזרת תומכים רבים מתחום הרפואה ואף מימן לאורך תקופה ארוכה את הקרן ממיטב כספו. ככל שהקרן התפתחה, הצליח פבלורו להקים את המרכז הרפואי המתקדם שעליו חלם. המרכז התחיל לטפל בחולים הסובלים ממחלות שונות, בעיקר מחלות לב. בו בזמן, ביצעו הרופאים המטפלים ביצעו עבודות מחקר, בתקווהבמטרה לפתח טכניקות רפואיות חדשות. כמו כן, הקרן הקימה בית ספר לרפואה, אליו התחילוהחלו להגיע סטודנטים מכל העולם כדי להתמקצע בתחום הקרדיולוגיה וכדי לשמוע על טכניקות רפואיות מתקדמות. בשנת 1980 הקים פבלורו הקים מכספו מעבדות לחקרלמחקר בסיסי, אשר התחילוהחלו לפעול באישורו של מכון המחקר הראשי הארגנטינאי והופעלו על ידי צוות ההוראה של קרן פבלורו. בסוף שנות התשעים אומצו מעבדות אלה אומצו על ידי המכון לחקר המדע האוניברסיטאי הלאומי. בשנת 1992 פבלורו עודד את הקרן לייסד את המכון לקרדיולוגיה וכירורגיית לב. מוסד זה הוא עמותה ללא מטרת רווח, שרואה למטרה להעניק שירותים רפואיים מפותחים בכל הקשור לכירורגיית לב, ו[[השתלת איברים]] מורכבים כגון: השתלות לב, ריאה, מח עצם והשתלות כליה. כולכל זאת נעשה תחת השקפתובהשגחתו של ד"ר פבלורו תחת הסיסמה "טכנולוגיה מתקדמת בשירות הרפואה ההומניסטית".

סמוך לתחילת המאה ה-21 עברה ארגנטינה משבר כלכלי ופוליטי קשה מאוד. הקרן נקלעה לחובות ענק, בסדר גודל של 18 מיליון דולר. חובות אלו נגרמו כתוצאה מאי תשלום מצד קופות חולים פרטיות וממלכתיות שונות, ובעיקר מקופת החולים הלאומית, אשר נמנעו לשלם את חובותיהן לקרן. פבלורו שלח בקשות רבות לנשיא המדינה, פרננדו דה לה רואה, כדי שהממשלה תממן את חובות קופות החולים כדי לאפשר את המשך פעילותה של הקרן. הממשלה הארגנטינאית התעלמה מבקשות אלו ואף לא החזירה תשובה רשמית.

ב-29 ביולי 2000, ד"ר רנההסתגר פבלורו הסתגר בחדר השירותים בביתו הפרטי וירה לעצמו כדור בלב. לאחר אירוע זה, התגלו בביתו שבעה מכתבים שהשאיר ושתוכנם התגלה לציבור בצורה הדרגתית, כיוון שהממשלה ניסתה להסתיר את התוכן של אותם מכתבים. באחד המכתבים, הסביר על המשבר הכלכלי הקשה אליו נקלעה הקרן והסביר באופן ברור שהחליט לשים קץ לחייו כיוון שהדרך היחידה שגורמים פוליטיים ידאגו למערכת הבריאות הארגנטינאית ולקרן בפרט היא מותו הטראגי. במכתב הוא כתב: "אני עובר את אחד הרגעים הקשים בחיים שלי, לקרן בעיות כלכליות קשות. בתקופה האחרונה הפכתי לקבצן. עבודתי היא להתקשר, להתקשר ולדפוק על דלתות כדי לגייס איזה שהוא סכום שיאפשר לנו להמשיך בעבודתנו".

רנה פבלורו פרסם יותר משלוש מאות עבודות מחקר בתחום הרפואה. בנוסף, פרסם שני ספרים שעסקו בחקר חייו של [[חוסה דה סן מרטין]]. כמו כן, הוא כתב שתי אוטוביוגרפיות וספר בשם "דון פדרו והחינוך" בו הוא מעלה מחשבות על [[חינוך הומניסטי|החינוך ההומניסטי]] והצעות למחנכים. בספר זה הוא מבקר את מוסדות הלימוד הפורמליים ומסביר שאלה אמורים לעורר את סקרנות התלמידים ולא לכבות אותה.