גאווה (להט"ב) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
===רדיפה להט"בים והסתתרותם===
[[העולם המערבי|בעולם המערבי]] בעבר נמנעו לרוב אנשים בעלי נטייה מינית שאינה [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואלית]] מלהודות בכך בפומבי, עקב מאות שנים של רדיפות ועונשים כבדים.
בעת העתיקה באירופה, ב[[יווןהומוסקסואליות ביוון העתיקה|יוון]], [[רומא העתיקה|רומא]] ובחברות פגניות נוספות, יחסי מין חד מיניים לא היו בגדר [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] ואף היו יחסית נפוצים.
 
אולם לאחר שה[[נצרות|הנצרות]] הפכה לדת הרשמית של [[האימפריה הרומית]] נחקקו [[חוק]]ים נוקשים נגד הומוסקסואליות. [[צו]] שהוציא [[קיסרי רומא|קיסר רומא]] [[תאודוסיוס הראשון]] בשנת [[390]] קבע כי על כל ההומוסקסואלים ה"[[אקטיביות ופסיביות (מיניות)|פסיביים]]" חל [[עונש מוות]] של [[העלאה על המוקד|שריפה בפרהסיה]]. בשנת [[529]] נעשתה "הרפורמה ב[[קודקס|קוד]] החוקים [[האימפריה הביזנטית|הביזנטי]]" על ידי [[יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניאנוס הראשון]], שקבעה עונשי מוות ועונשי [[סירוס]] לכל מי שעסק ביחסים חד-מיניים, ללא הבחנה כלשהי. חוקיו של יוסטיניאנוס הראשון שימשו הבסיס לכל החקיקה בנושא באירופה במשך 1,400 השנים שלאחר מכן. הומוסקסואליות, שכונתה "[[מעשה סדום]]", היוותה עילה לעונש מוות במשך מאות רבות. בנסיבות אלה הומוסקסואלים נדחקו לשולי החברה, הסתירו והכחישו את נטיותיהם.
היחס השלילי ללהט"ב בולט ב[[להט"ב ויהדות|יהדות]] ו[[דתות אברהמיות]] שצמחו ממנה- כמו הנצרות והאסלם. בספר [[ויקרא]] שב[[תורה]] כתוב כי: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). ועונשו המקראי מפורש בהמשך "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', י"ג). בנוסף קיימת כן מצוות לא ילבש, האוסרת על גברים להתלבש ב"בגדי נשים" וההפך. גם [[ההלכה]] אוסרת על [[יחסי מין]] בין שני גברים, (לרבות [[הרהור עבירה]]), אינה מכירה ב[[נישואים חד-מיניים]], וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה. משכב זכר זוכה לגינוי מוחלט בדברי הרבנים הרואים בו חטא חמור במיוחד. למשל, ה[[מהר"ל מפראג]] כתב ב-[[1598]]: "ואין לך חטא והעדר מצד השלמת האדם יותר מזה"{{הערה|{{HebrewBooks|מהר"ל מפראג|באר הגולה - כרך שני, חלק שישי|42915|מהדורה בעריכת יהושע דוד הרטמן, מכון ירושלים, תשס"ג|עמוד=172}}}} ו"כי אין לך דבר מתועב ומגונה כמו משכב זכר"{{הערה|{{HebrewBooks|מהר"ל מפראג|חדושי אגדות - כרך רביעי, מסכת חולין|14199|ירושלים, תשכ"ד|עמוד=115}}}}. יחס דומה התקיים גם ב[[להט"ב ואסלאם|אסלם]] [[להט"ב ונצרות|בנצרות]].
 
אולם לאחר שה[[נצרות|הנצרות]] הפכה לדת הרשמית של [[האימפריה הרומית]] נחקקו [[חוק]]ים נוקשים נגד הומוסקסואליות. [[צו]] שהוציא [[קיסרי רומא|קיסר רומא]] [[תאודוסיוס הראשון]] בשנת [[390]] קבע כי על כל ההומוסקסואלים ה"[[אקטיביות ופסיביות (מיניות)|פסיביים]]" חל [[עונש מוות]] של [[העלאה על המוקד|שריפה בפרהסיה]]. בשנת [[529]] נעשתה "הרפורמה ב[[קודקס|קוד]] החוקים [[האימפריה הביזנטית|הביזנטי]]" על ידי [[יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית|יוסטיניאנוס הראשון]], שקבעה עונשי מוות ועונשי [[סירוס]] לכל מי שעסק ביחסים חד-מיניים, ללא הבחנה כלשהי. חוקיו של יוסטיניאנוס הראשון שימשו הבסיס לכל החקיקה בנושא באירופה במשך 1,400 השנים שלאחר מכן. הומוסקסואליות, שכונתה "[[מעשה סדום]]", היוותה עילה לעונש מוות במשך מאות רבות. בנסיבות אלה הומוסקסואלים נדחקו לשולי החברה, הסתירו והכחישו את נטיותיהם.
 
ב[[ימי הביניים]] היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים [[העלאה על המוקד|להישרף על המוקד]] בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. ב[[העת החדשה|עת החדשה]] כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעיתים קרובות. [[יחסי מין]] הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר מ[[מדינות אירופה]].