פרה אדומה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים פנימיים, הרחבה
קישורים פנימיים, עריכה, הרחבה
שורה 12:
|ספרות הלכתית נוספת=
}}
ב[[הלכה]] ה[[יהדות|יהודית]], '''פרה אדומה''' היא [[פרה]] שצבע שערה חום אדמדם{{הערה|יש טענות כי מדובר בפרה חומה לחלוטין וששמות הצבעים בעולם העתיק היו מעט שונים משמות הצבעים בעת החדשה. ראו: {{כלכליסט|אורן הוברמן|למה אין כחול בתנ"ך?|3524269|14.07.11}}}}, ומשתמשים בהבאפרה לטיהור אנשים שנטמאו ב[[טומאת מת]], לאחר תהליך המתואר ב[[מקרא]], בתחילת [[פרשת חוקת]], הכולל בין היתר: שחיטתה, שריפתה, עירוב אפרה עם מיםמי [[מעיין]], והזאה (התזה) בעזרת [[אזוב מצוי|אזוב]] ביום השלישי וביום השביעי על ידי איש טהור ממי הנידה על [[טומאה|הטמא]] שנהפך בסיום התהליך ל[[טהרה|טהור]] . וגם כאשר שגומרים לעשות את התהליך של הפרה אדומהלאחר אזההזאה האדם נהיהעדיין טמא והואעד צריךש[[טבילה לטבול(יהדות)|יטבול]] את בשרוב[[מקווה]], במיםו[[הערב ובערבשמש|בערב]] הוא חוזר להיות טהור.
 
==תהליך הביצוע==
שורה 28:
 
===אפר הפרה האדומה===
לאחר השחיטה והזאת הדם, שורפים את הפרה על גבי מערכת עצים ואל השריפה זורקים עץ [[ארז הלבנון|ארז]], [[אזוב מצוי|אזוב]] ו[[תולעת שני]] כאשר תולעת השני כרוכה על הארז והאזוב. בכל זמן עשיית הפרה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר אסור למתעסקים בה לעסוק במלאכה אחרת שלא קשורה לעשיית הפרה ואם עשו מלאכה הפרה נפסלת. וכן כל מי ש[[טומאת עיסוק בחטאות|מתעסק]] בהכנתה מהשחיטה ועד שתהפך לאפר, נטמאה.
 
לאחר שהאש נכבית, כותשים את כל מה שנשאר מהשריפה ולא הפך לאפר כגון עצמות, עד שנוצר אפר. את האפר שנוצר מהשריפה, מחלקים לשלושה חלקים: חלק אחד ניתן ב[[החיל|חיל]] והוא נשמר לדורות. החלק השני ניתן למשמרות הכהנים, והוא מיועד לשימוש הכהנים; והחלק השלישי ניתן בהר הזיתים, ומשם הוא מתחלק לכל ישראל.
===מי החטאת===
{{הפניה לערך מורחב|מי חטאת}}
 
לצורך הטהרה, לוקחים מים ממעיין בכלי, נוטלים מן האפר, מפזריםומפזרים אפילו קמצוץ ממנו על מיםהמים, ששאבוומנתינת ממיהאפר מעייןהם מי החטאת, טובליםשבתוכם בתוכםטובלים אזוב, ומזים מהמים על הטמא ביום השלישי וביום השביעי, מימיולאחר טהרתו,הטבילה וכךבמקווה הוא נטהר מטומאת מת{{ציטוטון|וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי|{{תנ"ך|במדבר|יט|יט}}}}.
 
====מי המעיין====
בזמן שבית המקדש היה קיים בירושלים היו נוהגים להביא את המים לטיהור הכהן השורףששורף את הפרה מ[[מעיין השילוח]], כפי שמתאר זאת ה[[רמב"ם]] בחיבורו ה[[משנה תורה]]:{{ציטוט|תוכן="וכשירצו להזות על הכוהן השורף, מביאין שוורים מפני שכרסיהן נפוחות; ומניחין על גביהן דלתות, ויושבין התינוקות על גבי הדלתות, כדי שיהיה אוהל מבדיל בינם ובין הארץ, מפני קבר התהום; וכוסות של אבן בידם, והולכין עד לשילוח. הגיעו לשילוח, יורדין שם וממלאין--שאין לחוש שם מפני קבר התהום, שאין דרך בני אדם לקבור בנהרות; ועולין, ויושבין על גבי הדלתות.
והולכין עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, יורדין ומהלכין על רגליהן, מפני שכל הר הבית והעזרות, תחתיהן היה חלול מפני קבר התהום; ומהלכין עד פתח העזרה, ובפתח העזרה היה קלל של אפר. נוטלין האפר, ונותנין במים שבכוסות, ומזין על הכוהן השורף.".|מקור='''ספר {{רמב"ם|טהרה - הלכות |פרה אדומה''', פרק |ב', הלכה |ז'.}}}}
 
==מקום שריפת הפרה==
שורה 81 ⟵ 83:
 
[[מכון המקדש]], ניסה לגדל באמצעות [[ברירה מלאכותית]] את הפרה האדומה המושלמת מתוך עדר של 500 [[פרות אנגוס אדומות]] {{אנ|Red Angus}} שייבא לשם כך מ[[נברסקה]] ל[[עמק הירדן]] בסיועו של מטיף נוצרי מ[[מיסיסיפי (מדינה)|מיסיסיפי]]{{הערה|[[סיימון סבאג מונטיפיורי]], '''ירושלים: הביוגרפיה''', אור יהודה: דביר, 2013. עמ' 87 במהדורה העברית.}}
 
==ראו גם==
* [[מי חטאת]]
* [[טומאת עיסוק בחטאות]]
 
== לקריאה נוספת ==