מאיר לנסקי – הבדלי גרסאות

== שורשים ==

 

 

 

לנסקי התפרסם עוד בצעירותו כחבר בכנופיות [[ניו יורק]] יחד עם חברו מילדות, [[באגסי סיגל|בנג'מין (באגסי) סיגל]]. מאז ועד מותו הוא נשא את הכינוי "הקטן" ("ליטל" באנגלית) בגלל קומתו הנמוכה (150 ס"מ). לנסקי הכיר בצעירותו את [[לאקי לוצ'יאנו|צ'רלי (לאקי) לוצ'יאנו]], מהמאפיונרים ה[[איטלקים]] הבולטים בניו-יורק. שניהם התחילו בעסקים הלא חוקיים: מכירת [[משקה חריף|משקאות חריפים]] שהייתה אסורה בשל "[[התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית|חוק היובש]]", [[זנות]] ועוד. בראשית דרכו היה לנסקי בן חסותו של הגנגסטר היהודי [[ארנולד רוטשטיין]]. אחרי תקופה מסוימת נעשה לנסקי בעל השפעה גדולה מאוד במאפיה. בין היתר, עמד בראש מועצה שכללה את ראשי [[סינדיקציה|סינדיקט]] הפשע באמריקה.

 

לקראת מלחמת העצמאות, סייע לנסקי לרכישת נשק ולהברחתו ליישוב העברי בארץ ישראל. בנוסף לסיוע כספי, הסיוע שלו היה בשני עניינים : (א) הוא נענה לבקשתו של [[יהודה ארזי]] שפעל מטעם [[ההגנה]] באספקת נשק לישראל, למנוע או לחבל באספקת הנשק, שרכשו ארצות ערב באופן חופשי וללא הגבלה מצד השלטונות האמריקניים. הנשק הזה הוטען על אוניות שעגנו ב[[נמל ניו יורק]] על-ידי סווארים שהיו מאורגנים באיגוד המקצועי של עובדי הנמל. לנסקי הפעיל את קשריו עם ראש המאפיה האיטלקית ששלט באיגוד שנרתם למשימה; משלוחי נשק נפלו למים "בטעות" ונאבדו, או שהוטענו על אוניות שהפליגו ליעדים שאינם במזרח-התיכון. (ב) האיגוד סייע לארזי להבריח לישראל נשק ואמצעי לחימה אחרים דרך נמל ניו יורק . זו הייתה פעילות מסוכנת ובלתי חוקית כי השלטונות האמריקניים הטילו [[אמברגו]] על אספקת נשק לישראל.{{שח}} ב-16 במאי, 1948 יצאה [[גולדה מאיר]] בשליחות [[המגבית היהודית המאוחדת]] לארה"ב לגייס כספים למדינת ישראל שזה עתה הוכרז על הקמתה ושנלחמה על קיומה. לנסקי ואנשיו תרמו מיליון דולר בעצרת המונית בניו יורק שבה גולדה מאיר נאמה.

 

בחודש יולי 1970 הגיע לנסקי לישראל לביקור מארה"ב; הוא ביקר בישראל גם בעבר ונפגש עם מכרים וידידים ואף תרם לאירגונים שונים בה. הוא נהג לספר שסבו וסבתו קבורים ב[[הר הזיתים]]. הפעם סיפר שהוא מעוניין להשתקע בישראל לתמיד. השלטונות בישראל הבחינו שאנשים שמוכרים כשייכים ל[[מאפיה]] האמריקנית מגיעים ארצה לבקרו והם חשדו שלנסקי מתכנן להעביר ארצה את מרכז פעילותו ועסקיו הלא-חוקיים ולהתחמק מחקירת [[FBI|הבולשת הפדרלית]] ושלטונות המס בארה"ב. הבולשת השתדלה זמן רב למצוא עדים מהיימנים וראיות משפטיות שיביאו למאסרו, אבל ללא הצלחה. החל בשנת 1918 ועד שנת 1971 , לנסקי הורשע בעברות זוטרות בלבד בעבר הרחוק. ב[[משרד הפנים]] העריכו כי לנסקי יפנה ל[[שר הפנים]] (אז, דר' [[יוסף בורג]] ) ויבקש לקבל מעמד של [[עולה חדש|עולה]] על-פי [[חוק השבות]] שייקנה לו אוטומטית גם [[אזרחות ישראלית]]; ואז, אם בקשתו תידחה, הוא ייפנה ל[[בית המשפט הגבוה לצדק|בג"ץ]] . התקיימו ,איפוא, התייעצויות רבות בדרגים שונים, ביניהן עם בכירי [[משרד המשפטים]], [[היועץ המשפטי לממשלה]](אז, [[מאיר שמגר]]) ו[[פרקליט המדינה]] (אז, [[גבריאל בך]]). שר הפנים היסס והטיל ספק שבג"ץ יכריע נגד העתירה של לנסקי ונדרשו מידע ומימצאים נוספים כדי לשכנעו. פרקליט המדינה נסע לארה"ב , נפגש שם עם [[התובע הכללי של ארצות הברית|התובע הכללי]] , ג'ון ניוטון מיצ'ל, שפתח בפניו את הארכיבים של הבולשת הפדרלית שבהם נשמרו חומרים מפלילים רבים נגד לנסקי . חומרים אלה הפיסו את דעתו של שר הפנים. לאחר שמלאו שמונה חודשים לשהותו של לנסקי בישראל, הוגשו נגדו ב[[פלורידה]] כתבי-אישום בעבירות-מס והוא נקרא להופיע בפני בית-המשפט. כשלא עשה כן, הורשע בביזיון בית-המשפט והוצא נגדו צו מאסר. הרשויות בארה"ב נמנעו מלבקש את הסגרתו מכיוון שעבירות-המס בהן הואשם לא היו כבדות-משקל דיין (הן בוטלו לאחר זמן!). הייתה סיבה נוספת, מכרעת: השלטונות בארה"ב הניחו שלנסקי יקבל אזרחות ישראלית על-פי חוק השבות , יעביר לישראל את המיליונים שצבר בסתר, ושישראל לא תיתן לארה"ב להניח את ידה על לנסקי והכספים שלו. ואכן, לנסקי פנה לשר הפנים לקבל אשרת עולה כיהודי שעולה לישראל על-פי חוק השבות, אלא, שב- 23/9/1971 שר הפנים דחה את הבקשה ( בהסתמך על החומרים שאסף פרקליט המדינה בנסיעתו לארה"ב) מהנימוק שחל על לנסקי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות ,דהיינו, מאחר שלנסקי הוא "בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". כצפוי, ערר לנסקי לבג"ץ. עתירת לנסקי עוררה עניין רב בציבור בישראל: האם לנסקי מגורש למעשה מישראל בגלל לחץ אמריקני? הדיון בעתירה החל ב- 22/3/1972 בבג"ץ בהרכב מיוחד של 5 שופטים : נשיא [[בית המשפט העליון]] דר' [[שמעון אגרנט|ש. אגרנט]], ממלא מקום הנשיא דר' [[יואל זוסמן|י. זוסמן]], והשופטים [[משה לנדוי]], [[צבי ברנזון]], ו[[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]]. בתאריך 11/9/1972 ניתן פסק-הדין , שבו נדחתה העתירה פה אחד,חרף חפותו של לנסקי בדין הפלילי. לנסקי נאלץ לעזוב את הארץ וחזר לארצות הברית.{{הערה|יעל רוזמן,גבריאל בך - פרקליט, שופט וג'נטלמן, הפרק"יהודי "חם" או סכנה לשלום הציבור", למשכל - הוצאה לאור של ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011, עמודים 181 - 188}}