קולקס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
BotanistISR (שיחה | תרומות)
הוספת הערה
שורה 29:
הפקעת מכילה עמילן קל עיכול, והיא ראויה לאכילה רק לאחר בישול או אפיה. תהליך החימום הממושך מבטל את רעילות גבישי חומעת הסידן (calcium oxalate) המצויים בתאי הפקעות והעלים. תנאי הגידול המיטביים הם חצי צל או צל מלא והשקיה מרובה. הצמחים רגישים לקרה, ליובש ולמליחות.
 
בארץ ישראל, גודל המין כצמח מאכל כבר בתקופה הרומית, והוא נזכר במשנה (מעשרות ה, ח - '''קרקס'''), בתוספתא ובתלמוד הירושלמי ('''קלקס''', '''קולקס''', '''קולקוסיא'''). ב[[ימי הביניים]] היה גידול מקובל מאוד בארצות האיסלם,<ref>תפוח האדמה (שמוצאו מהרי האנדים בדרום אמריקה) הובא לאירופה במהלך המאה ה-16, ורק במאה ה-18 התפשט גידולו ליתר ארצות העולם הישן. עד אז היה הקולקס (טארו) גידול השורש העמילני היחיד כמעט בארצות המזרח התיכון. </ref> וגודל לאכילה באופן מקומי ונדיר גם במקומות חמים ועתירי מים בארץ ישראל עד ראשית המאה ה-20.<ref>קוריוז הוא, אירוע הימצאותו בנחל דוד בעין גדי בשנות ה-50 [https://sharonambar.com/2017/05/05/%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%A1-%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%93%D7%99/]</ref> כיום הוא משמש כצמח נוי בגנים מוצלים ומושקים בתחומים חמים של הארץ.
 
== קולקס בפסיפס ==