קולקס – הבדלי גרסאות

עלי הקולקס הם כנראה המקור לעלי ענק המצויים בפסיפסים מ[[התקופה הביזנטית]], שבהם הם מוצגים כמצע צמחי (כדוגמת עלה בננה) להגשת מזון לאכילה. כך בפסיפסים ב[[אנטיוכיה]] שבסוריה, בכנסיית השליחים במידבא בירדן, ובישראל: בפסיפס שבשרידי המנזר העתיק בגן הלאומי כורסי ליד הכנרת בישראל, ובקפלת קבורה נוצרית שבתל איצטבא בבית שאן.<ref>אביטל ענת, 2014, '[http://anattour.co.il/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%9F/ הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', '''כרך הקורפוס''', חיבור לשם קבלת תואר דוקטור], אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן. עמ' 109-108, 144-142.</ref>

'''בפסיפס מבית שאן''' מוצג בחור המסמל את חודש יולי (נרשם ביוונית בפסיפס), ובידו עלה גדול ועליו פירות.<ref>אביטל, הנ"ל: עמ' 109-108, איור 244.</ref> גודל העלה בפסיפס הוא '''כשליש מגודל גוף העלם''' הנושא אותו.  משילוב נדיר ויוצא דופן זה, ניתן לזהות כמעט ללא ספק, כי מדובר בעלה הגדול של הקולקס. גם שיוך לחודש יולי מתאים כאן ביותר  – זוהי התקופה החמה ביותר במהלך השנה, ובישראל מצוי בה הקולקס בשיא צימוח עליו. שני האתרים מתאימים גם מבחינת תנאי בית הגידול - ריבוי מים, ומיקום גיאוגרפי בתחומים יותר חמים של הארץ. עדויות אלה מורות בסבירות גבוהה על אתרי גידול קולקס בשלהי בתקופה הביזנטית בישראל, בסביבות הכנרת ועמק בית שאן.