הנרייטה סאלד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←עליית הנוער: הגהה |
מצוקה נפשית ועיוורון |
||
שורה 89:
בשנת 1910, לאחר ש[[ארגון ציוני אמריקה]] סבל ממשבר בשל חובות כספיים שנוצרו בגלל ליקויים ארגוניים פנימיים, מונתה למזכירה הראשית של הארגון.{{הערה|קראוס, "האם הגדולה", סגולה, עמוד 30}}
== מצוקה נפשית ופיזית ==
הדיכאון שנגרם לה בעקבות אכזבתה האישית מחיי זוגיות ומשפחה, לא עבר ללא עכבות. לאחר שחשה במועקה, מיחושים ולאות בכל אבריה, אושפזה סאלד בשנת 2011 בבית החולים משום שהחלה לאבד את ראייתה<ref name=":0" />. גם ניתוח באחת מעיניה לא הביא לשיפור במצבה. במשך חודשים הייתה מאושפזת בבית חולים ללא אפשרות לקרוא ולכתוב, מה שהעצים את דכאונה. אזור הקיט והאגמים, בו הייתה מאושפזת ב[[מיין|מדינת מיין]], היה מרוחק מניו יורק, ועל כן לא הרבו לבקר אותה, ואילו את המכתבים הרבים שקיבלה לא הייתה מסוגלת לקרוא.
הזמן הרב בו שרתה באפילה, כנראה איפשר לה לעבד את הטראומה שחוותה עם לוי גינצבורג, גורסת שרה הלוי. היא הבינה שהאיש, אתו קיוותה להינשא ולהקים משפחה, לא היה מיועד לה מלכתחילה, ועדיף לה להישאר בבדידותה. מיד לאחר מכן החלה ראייתה להשתפר בהדרגה, והיא חזרה לכתוב.
"אני במצב רוח טוב ואף אופטימית. הנסיעה שלי לאירופה ולארץ ישראל שהייתה אמורה להרגיע אותי, הייתה [[אשליה|אילוזיה]]. ניסיתי במשך כל שלוש השנים האחרונות לרמות את עצמי. הייתי זקוקה להחלמה שלמה כדי לחזור לשפיות והעבדתי את עצמי קשה, אבל הגוף שלי התמרד. אני נחושה כעת לסלק כמה פרקים מן העבר שלי ולקפוץ לפרק חדש בחיי ברגע שהגוף שלי יחזור לקדמותו"<ref>במכתבה ל לד"ר ביסקינד, קליבלנד אוהיו, 9 בספטמבר 1914 JHSM (ראו בספרה של שרה הלוי, עמ' 198)</ref>
סאלד חזרה במרץ מחודש לפעילותה ומאותו היום לא חזרה להזכיר את הטראומה האישית והפיזית שחוותה, אך הנחילה לעולם את משפטה הידוע: "'''כל סיום הוא גם התחלה חדשה'''", שחרות עד היום באותיות גדולות על הקיר בכניסה ל[[בית החולים הדסה הר הצופים|בית החולים הדסה בהר הצופים]].<ref name=":0" />
== הקמת "ארגון הדסה" ==
| |||